ילדים, הזהרו מעצי באובב והפקה ששמחה לגלות-לחלוק סודות בעיתון
המסווה של כביכול, שיתוף וגילוי "סודות" מחדר העריכה הצליחה שוב. הנה גם הפעם עבדה הפקת המציאות המדומה על כולנו בחשיפתה טפח והסתרת-הסוואת טפחיים הרבה - הפרחים הפעם, ל"ידיעות" וסמדר שילוני.
מדוע בכל מטלות המים כיכב ציוד של Mares לא הוסבר לנו. אך, האם הקשר שבין Mares למשימות המים, מימונן, החסות להם וכו' מקרי? האם רק סטראוטיפים שטוחים, שיטחיים וחד מימדיים (שיני זהב בגרוזיה, ריבת חלב בארגנטינה, אבבא בשבדיה וכיו"ב) עומדים מאחורי ההשטחה של תרבות מלאה ועגולה לייצוג שטוח, חד-מימדי, שטחי וסטראוטיפי וחוטא לגוונים ולמציאות שאותה מבקשים לארוז ולהטיח באמצעות סטיראוטיפים ודעות קדומות פופוליסטיות?
התשובה ברורה מעצמה. כש-Mares או Reebok, ויזה כאל, ביטוח הראל וכיו"ב ממנים-משקיעים הם מצפים לתשואה. זה תכלית קיומם ואלמלא כלכלו את השקעתם בתבונה, היו נעלמות חברות אלו מן העולם. צביעת המסך, כבכיכול כל העולם כולו לא גשר צר אלא לבוש Reebok (ורק Reebok ותו לא) או שהתגברות על כל משברי ים וגלים אפשרית בעזרת ציוד של Mares קלי קלות, הינה תכתיב של מי שמחליטים ובונים את המשימה על-פי צרכיהם.
לסיכום, בעלי המאה אינם רק בעלי הדעה אלא גם הכתבת המטלות והתאמתן לצרכים הפרסומיים של נותני החסות, הממנים והמשקעים.
חבל שסמדר שילוני שתפה פעולה, ובפוזה של "גילוי טפח" סייעה למפיקי ומביימי המציאות המדומה ומוכתבת מראש לזרות שוב חול בעיניים, להציג מסכי עשן המטשטשים תמונה של מטלות, כביכול ספורדיות, או יצוגים של תרבויות מדינות וכיו"ב משיקולים עניניים גרידא. מצער שתחת חשיפת האמת ומתן זכות לציבור לדעת על האינטרסים האמיתיים אחר המשימות, יתר התכנים ובכלל המוצר השיווקי ששמו "ראליטי" אפשרה גב' שילוני לז'אנר והכוחות הכלכליים המניעים אותו להמשיך ולשווק את מרכולתם בעטיפות מאחזות עיניים, מטעות, ומוליכות שולל באשא למניעים, לכוונות ולתכנים האמתיים ב"מרוץ למליון" בפרט, ובז'אנר ה"מציאות" בכלל.
