חדשות....וסיפור קטן
חג שמח לכולן! לא האמנתי כל כך שזה יקרה, אבל איכשהו מצאתי את עצמי קובעת עם החבר'ה של התריאטלון בישוב שלי (אני רוכבת איתם כביש לפעמים) שאגיע לאימון שחייה...מפה לשם, התחלתי לשחותי. יש לי עוד הרבה עבודה לעשות על מנת שאגיע לשחייה סבירה, אבל היום עשיתי שעור עם משהו שמלמד "שיפור טכניקה" - והוא לא נראה נואש
. חוץ מזה, האופניים לימדו אותי שיעור חשוב מאד - אימון ועוד אימון...בסוף משתפרים. צריך סבלנות....ויש לי. חוץ מזה, מאז המפגש שבו חלק מהנשים המדהימות הגדירו את עצמן כ"לא ספורטאיות", רציתי לספר משהו שנזכרתי בו באותה עת. בפברואר השנה, נסעתי לארה"ב לביקור שכלל גם עבודה בניו יורק וגם ביקור משפחתי בפלורידה - כשבועיים וחצי ברוטו. המחשבה שכל כך הרבה זמן לא ארכוב באופניים פשוט "חרפן" אותי ועשיתי מאמצים למצוא דרך שתאפשר רכיבה בפלורידה. ביקשתי מכל קרובי המשפחה שלי לבדוק עם המכרים שלהם ולחפש אנשים שאני יכולה לרכוב איתם ואולי אפילו להשאיל לי אופניים גם במחיר סביר (לא יכולתי להביא איתי את שלי מסיבות לוגיסטיות - יותר מידי טיסות פנים וכד') וכתבתי לחנויות אופניים באזור וכו'. המשפחה לא כל כך נרתמה למבצע, אבל כשבועיים לפני הנסיעה, מצאתי איזה פורום אופניים ויצרתי קשר...ובסופו של הדבר, באיזו דרך מפותלת מצאתי את "אחותי התאומה" בדמות ג'ניפר....השאילה לי אופני כביש, אימצה אותי לליבה, רכבנו יחד רק שתינו וגם עם החבר'ה שלה בכביש החוף, והיה נפלא. בסוף, החלפנו חולצות רכיבה (נתתי לה את שלי עם כל מיני כתוביות בעברית - ואני קיבלתי חולצה שכתוב אליה מקדימה Jack and Jill went up the hill ומאחורה - and she kicked his butt!....ונשארנו כמובן בקשר ומתכננות כבר את הביקור הבא, כנראה בינואר. אבל למה אני מספרת את כל זה (חוץ מסיפור יפה של אחוות נשים...)? בכמה הזדמנויות שניסיתי לתמרן בין ביקורי משפחה, לבין תיאום רכיבה, אחותי מאד הקשתה עלי. כל מועד שהצעתי לה שנבלה יחד לא התאים לה ורק הזמן שתיאמתי עם ג'ניפר היה לה טוב. היא כל הזמן ביקשה שאוותר על הרכיבה, למרות שהיה מדובר כולו איזה שעתיים מוקדם מאד בבוקר. היה מאד ברור שהיא לא הבינה את הצורך שלי לרכוב והיא גם אמרה את זה ישירות. אחרי כמה ניסיונות כושלים שלי להסביר לה את חשיבות הרכיבה בעבורי (היא לא עושה פעילות גופנית) - הזדקפתי, יישרתי מבט ואמרתי "אני חייבת - אני ספורטאית" (זאת מאחותה הקטנה, האסמטית, שהיה לי "פטור" מלרוץ במגרש בית הספר בשעור חינוך גופני בילדותי). ואתן יודעות מה? היא מאד כיבדה את זה, ותיאמנו זמן אחר ואכלנו אוכל ברזילאי מדהים (וגם הרכיבה עם ג'ניפר הייתה נפלאה גם כן!). סתם, סיפור קטן שרציתי לחלוק איתכן...שיהיה לכולן שבוע נפלא ובהצלחה לכל אלה שמשתתפות באתגרים המגוונים והמעניינים...
חג שמח לכולן! לא האמנתי כל כך שזה יקרה, אבל איכשהו מצאתי את עצמי קובעת עם החבר'ה של התריאטלון בישוב שלי (אני רוכבת איתם כביש לפעמים) שאגיע לאימון שחייה...מפה לשם, התחלתי לשחותי. יש לי עוד הרבה עבודה לעשות על מנת שאגיע לשחייה סבירה, אבל היום עשיתי שעור עם משהו שמלמד "שיפור טכניקה" - והוא לא נראה נואש
