חדשה..

[vered51]

חדשה..

היי לכולן עד עכשיו הייתי בפורום של שכול ואובדן. לא ידעתי שיש את הפורום הזה. אימי נפטרה לפני 10 חודשים. אני בת 32, הייתי לפני שנה בדיוק בהודו ואז התקשרתי סתם כי התגעגעתי הביתה ואמרו לי שאמא עברה אירוע מוחי בדיוק שעה לפני שהתקשרתי. היה סיפור ארוך עד שהצלחתי לחזור הביתה והיום אחרי 10 חודשים אני מרגישה שיש רגעים שאני מרגישה חזקה ויש רגעים שהלב נקרע לי ואני לא מעקלת שאמא איננה. כאילו אי אפשר להקל בראש שאדם שחשבת שיהיה שם כל החיים ימות לך יום אחד. זה בלתי נתפס. אני עוד רווקה ואני מרחמת על עצמי איך אני אעבור יום אחד חתונה וילדים בלעדיה. אני מרגישה שאני צריכה למצוא אצלי כוחות חדשים. אני הייתי מאד תלויה בה ומאד רגישה ומפונקת. פתאום האדמה נשמטה לי מתחת לרגליים. האם הכוחות האלה מגיעים יום אחד? האם קולטים יום אחד שהיא איננה? או שזה בא והולך? ומשפט אחרון...אני שונאת את החגים. אני שונאת שהיא לא פה ואני כואבת את הכאב של אבי שנשאר לבד אחרי 41 שנה ביחד. שיהיה לנו שבוע טוב חיבוק ענק ורד

 

[סְקָאלִי]

היי ורד ../images/Emo140.gif

ברוכה הבאה. מצטערת לשמוע על כאבך. העלית כאן נושאים שנידונים לעתים קרובות בפורום - חתונה בלי אמא, ילדים בלי אמא, חגים בלי אמא ... דפדוף בעמודים האחרונים בלבד יתן לך כמה דוגמאות. אשר לשאלתך - מנסיוני ומנסיון רוב הבנות היותר 'ותיקות' באובדן, אני יכולה לומר שהכאב לא נעלם אף פעם. אבל הוא משתנה. ועם הזמן, את יכולה למצוא את הדרך שלך לשלב את אמא בחיים שלך, אפילו שאיננה כאן פיזית. מקווה שתישארי עימנו, ונשתדל לסייע כמה שרק אפשר. סקאלי

 

[Ofra m]

היי ורד

אני מבינה מאוד לליבך,הרגשה שלפני החגים מאוד קשה במיוחד לנו הבנות ללא אם,כי החגים מזכירים איך היה כשהיתה ואיך הם ייראו בלעדיה, גם אבי נשאר לבד אחרי 45 שנה איתה כל מקום בבית שם מזכיר אותה וזה קשה. האם יש לך עוד אחים? האם יש עם אבא שלך מישהו? הרחמים העצמיים שלך הם מאוד טבעיים וכל אחת בפורום הזה יודעת על מה את מדברת יש כאן הרבה בנות מאוד צעירות ורווקות יש כאן נשים נשואות כמוני עם ילדים אבל גם אני מרגישה לפעמים רחמים עצמיים שאין לי על מי להתרפק כמו שהיה לי איתה.והפינוק שרק אמא יודעת לתת ועל זה שהילדים שלי לא יזכו להנות מסבתא מקסימה וחמה. אבל אני יודעת שאפשר למצוא כוחות חדשים ואצל כולנו יש אותם והחיים חזקים מהכל ואת עוד תתחתני ויהיו לך ילדים ויהיה לך תא משפחתי משלך ואת תראי שיהיו עוד ימים יפים,למרות הכאב,שהוא תמיד יהיה אבל תוכלי לצעוד יחד עם הכאב בצד אחד ועם החיים היפים שיהיו לך בצד אחר. מקווה שתוכלי למצוא כאן בית חם,ברוכה הבאה אלינו. עופרה.

 

[libi4]

ברוכה הבאה!../images/Emo24.gif

ת'אמת ראיתי אותך בפורום של שכול ואובדן וממש התאפקתי מלכתוב לך מסר אישי שאנחנו כאן בשבילך כי ראיתי שכתבת על אובדן אם... ברוכה הבאה...

 

[vered51]

למשפחה החדשה..

תודה בנות זה כל כך שונה מהפורום של שכול ואובדן. כאן אני מרגישה בבית. תודה על העידוד, על החוזק הנפשי ועל האופטימיות שאתן נותנות.אני מרגישה שאני לא לבד.... הלוואי שלכולנו יהיה שבוע נעים כמה שאפשר ושוב תודה לכן ורד

 

[הוקוס פוקוס1]

ברוכה הבאה

אני מרגישה ממש כמוך.. לי זה קרה לפני 5.5 חודשים. גם לי עוברות בעיקר המחשבה על החתונה שלי שתהיה בלי אמא (מתישהו) וזה כ"כ עצוב וקורע את הלב. חוץ מזה שיעברו כבר החגים האלה,שומדבר כבר לא אותו הדבר.. בכל אופן,הרגישי בבית! הוקוס פוקוס1

 

[S u n n y 1]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

כל אחת מוצאת בתוכה את הכוחות שלה להתמודד עם הכאב לפי הקצב שלה, מקווה שפה בפורום תמצאי הקלה אז את מוזמנת להישאר ולשתף ככל שתרגישי

 

[shirann1]

היי ורד../images/Emo68.gif

קודם כל קבלי חיבוק ענק....

אני זוכרת את עצמי אחרי 10 חודשים בלי אמא, הייתי פשוט ממוטטת מבחינה נפשית. אני כל כך מבינה אותך בקשר לחתונה וילדים בלי אמא, גם אני חושבת על זה הרבה, איך אפשר לעבור את הרגעים הכל כך חשובים האלה בלי אמא שלנו. אבל כנראה שאפשר וחייב!!! לצערי, אני יכולה להגיד לך, שהכאב אף פעם לא עובר, הוא חלק ממך עכשיו ותמיד ישאר חלק ממך, בטח נשאר לך חלל בלב מאז שאמא הלכה וכן מאוד קשה למלות את החלל הזה, אני חושבת שאפילו בן זוג לא יכול למלות אותו באופן מלא. אבל מה שכן, במשך הזמן לומדים לחיות עם הכאב, לומדים לחיות בלי אמא ולהרגיש רק את הנוכחות שלה בפנים... ויש רגעים שקשה יותר ורגעים שקשה פחות. הרגעים הקשים יותר (אצלי לפחות), כשאני במשבר וצריכה חיבוק וליטוף של אמא וכמובן בחגים ואירועים משפחתיים שאז זה מודגש יותר שהיא איננה... ודבר אחרון, אל תנסי להיות חזקה בשביל אף אחד, כשכואב לך תבכי, כן מותר לך!