חדשה + שאלה 
שלום לכולם...
פורום מקסים, ממש אי של שפיות
רוזי את לא מכירה אותי אבל בא להיות חברה שלך
צלמת טבע את מהממת כמו כל הכוכבות שהספקתי לקרוא עליהן ואותן מהדפים האחרונים.
קצת עלי,
אני שמנה. נצר לשושלת נשים שמנות (ומקסימות) אני שרופה על אוכל. בעיני הוא קסם אמיתי של ביטוי ויצירתיות, אני עדיין מוקסמת כשהקמח הופך לבצק ואז ללחם, כשהעיסה תופחת לעוגה וכשהירקות הופכים למרק מהביל. כשאני מבשלת ביום שישי לקראת שבת, אני הכי נזכרת בסבתא שלי אישה גדולה גם במשקל אבל בעיקר בנפש. סבתו'ש צבעה את העולם בצבעי כמון ו"חרכום" (כורכום במרוקאית) זה הזמן היחיד ששביבים מהנשמה שלה עוברים לי דרך הידיים ולא כדמעות מהעיניים. היא היתה ועודנה האישה החכמה ביותר שהכרתי , כמו גם הבשלנית הטובה ביותר.
אוכל בעיני הוא דרך לפנק,
דרך לאהוב וכשהילדים שלי מתענגים על לחמניות שהכנתי אז הלב מתרחב טיפה וגם המותן. כשבעלי מוציא מוציא איזו "נהמונת"... מתבשיל אז חיוך מתגנב. אז כן אני אוהבת אוכל ולא מתנצלת על זה. אני מאושרת רוב הימים ואהובה רוב הלילות השבח לאל ולא להרואין שיק, אפילו לא בא לי לכתוב את זה... כי יש הרגשה ששמנה תמיד צריכה להוכיח שהיא לא אוטוטו מתפוצצת מהתקף לב או שהיא לא/בנוסף איזו אומללה שנמקה בתוך ארבע קירות.
אני כן אכתוב שאני שמחה לפגוש אתכן בנות יקרות,
ועכשיו לשאלה, בשעה טובה אחותי כלה
ואני מחפשת שמלה שתחמיא ל112 הק"ג שלי (בעיקר באזור הבטן) שמתפרשים על1.70 גובה, לשמלות שראיתי לא התחברתי "באנדסטייטמנט" והן עולות הון תועפות. למשהי יש ניסיון עם הזמנה באי ביי? אני אשמח לדגשים,טיפים והפניות.
תבוא עליכן הברכה
שלום לכולם...
פורום מקסים, ממש אי של שפיות
קצת עלי,
אני שמנה. נצר לשושלת נשים שמנות (ומקסימות) אני שרופה על אוכל. בעיני הוא קסם אמיתי של ביטוי ויצירתיות, אני עדיין מוקסמת כשהקמח הופך לבצק ואז ללחם, כשהעיסה תופחת לעוגה וכשהירקות הופכים למרק מהביל. כשאני מבשלת ביום שישי לקראת שבת, אני הכי נזכרת בסבתא שלי אישה גדולה גם במשקל אבל בעיקר בנפש. סבתו'ש צבעה את העולם בצבעי כמון ו"חרכום" (כורכום במרוקאית) זה הזמן היחיד ששביבים מהנשמה שלה עוברים לי דרך הידיים ולא כדמעות מהעיניים. היא היתה ועודנה האישה החכמה ביותר שהכרתי , כמו גם הבשלנית הטובה ביותר.
אוכל בעיני הוא דרך לפנק,
דרך לאהוב וכשהילדים שלי מתענגים על לחמניות שהכנתי אז הלב מתרחב טיפה וגם המותן. כשבעלי מוציא מוציא איזו "נהמונת"... מתבשיל אז חיוך מתגנב. אז כן אני אוהבת אוכל ולא מתנצלת על זה. אני מאושרת רוב הימים ואהובה רוב הלילות השבח לאל ולא להרואין שיק, אפילו לא בא לי לכתוב את זה... כי יש הרגשה ששמנה תמיד צריכה להוכיח שהיא לא אוטוטו מתפוצצת מהתקף לב או שהיא לא/בנוסף איזו אומללה שנמקה בתוך ארבע קירות.
אני כן אכתוב שאני שמחה לפגוש אתכן בנות יקרות,
ועכשיו לשאלה, בשעה טובה אחותי כלה
תבוא עליכן הברכה