חדשה פה (-:
היי אני עדי והאמת שזאת פעם ראשונה שאני בפורום. קראתי את מה שכתבתן ומדהים לראות כמה כל מי שחווה את התהליך עוברת את אותו הדבר ברמה הנפשית והפיזית.
קצת על עצמי:
היום אני בת 28 נשואה אוטוטו שנתיים ונמצאת בטיפולים ישר אחרי החתונה.
לפני כ10 שנים עברתי ניתוח לטיפול בוסטבוליטיס (כאבים חוזרים בפתח הנרתיק) לאחר כשנה שסבלתי מכאבים עזים בקיום יחסי מין כבר אז נראה היה כי הבעיות שלי, התסמינים ותופעות הלוואי לא עומדים בציפיה של הרופאים- לא יכולתי ללבוש תחתונים בגלל חוסר אי נוחות ומאז ועד היום אני הולכת רק עם שמלות וחצאיות. אחרי תקופה ארוכה של טיפולי ביו פידבק, סקסולוגים, משחות ונרות החלטתי ללכת לניתוח את פרופ׳ פרידמן (היה מאוד מקצועי ולי היה חשוב להתחבר לרופא שמנתח אותי למרות שהייתי אצל המון רופאים). עברתי את הניתוח והתחילה תקופת שיקום שבעזרת הפתיחות שלי לתהליך, האופטימיות והתמיכה מצד המשפחה שלי יצאתי מחוייכת והצלחתי להתגבר על כל הקשיים- קיימתי יחסי מין וחוויתי מה שכל אישה זכותה לחוות (-:
לאחר מספר שנים מהניתוח בזמן שאני נוטלת גלולות דיאנה התחילו לי פתאום כאבים בחדירה עמוקה (כמו שאמרתי עד אותו הרגע היה לי מין טוב כך שהיה ברור שזה לא וסטבוליטיס), שלחו אותי להמון בדיקות ועלה חשד שיש לי אנדומטריוזיס (שם ארוך חדש לאוסף), בחרתי באופן שקול להתמקד בדיקור אצל מטפלת מיוחדת במינה וכמו שבאו הכאבים כך תוך חצי שנה הם עברו.
כמובן שאני מקצרת הרבה קשיים, חוסר הבנות בדרך ותסכולים אבל חשוב לי לציין שתמיד האמנתי שמה שקורה הוא מסיבה ושאני מספיק חזקה להתמודד עם כל מה שיקרה לי (הרי אני מומחית בתחום הואגינה)
את בעלי הכרתי לפני שנתיים וחצי הכל קרה מאוד מהר והתחתנו צ׳יק צ׳ק- הפסקתי גלולות ואז התחיל הבלאגן, כל הזמן שאמרו לקבל תמיכה לגוף כשמפסיקים לא הבנתי מה רוצים ממני והיום בדיעבד עשיתי טעות שלא נעזרתי, הגוף שלי השתבש הורמונלית, התחילו כאבים בקיום יחסי מין, דימומים מפי הטבעת ולחצים בבטן התחתונה, הבנתי שבלי לשכב גם לא יוכל להגיע הריון- הרופא הקדים אותי ואמר שכמו שזה נראה לא יתקיים הריון טבעי גם ככה- זרע לא תקין, אין ביוץ, רירית דקה- הוא לא העלה את האפשרות של אנדומטריוזיס שהדחקתי לפני שנים. התחלתי 5 סבבים של איקקלומין שכולם היו בהזרעה, היו לי כאבי תופת שגרמו לואגיניסמוס (התכווצויות לא רצוניות בשרירים) היה לי קשה ולא נכנסתי להריון, עברתי לרופא אחר מומחה לפריון ד״ר זיידמן שהעביר אותי לזריקות אבל לא היה מספיק קשוב אלי ועזבתי אותו. עברתי לרופאה שהמליצו לי עליה בחום ואני ממליצה עליה כי היא באמת זן אחר של רופאים- צופנת וינר מגנזי, ששלחה אותי לצילום רחם בהרדמה מלאה (חצוצרה סתומה) הקשיבה לי ולא לוקחת סיכון עם האנדומטריוזיס, אחרי כמה טיפולי הזרעה עם גונל ותמיכה עברנו לivf היא לא ויתרה לי ולקח לי 5 חודשים להכין את הגוף להפריה ראשונה, סינרל שלא גרם לדיכוי ואז דקפפטיל 3.75 במשך 3 חודשים, גונאל אוביטרל ועכשיו אני אחרי הפריה ראשונה 5 זקיקים הכנסנו 2 חתיכים ואני מזריקה תמיכה של גסטון במינון כפול כל יום.
מעולם לא נחשפתי ככה ואני מתנצלת שזה ארוך אבל אני מוכנה להיות אוזן קשבת לכל מי שצריכה, והכי חשוב שנישאר אופטימיות הרי בסוף יהיו לנו ילדים (לא חשוב באיזה דרך) חייבים להאמין בזה. עדיף להעביר את התקופה בחיוך מאשר בבאסה גם אם יש נקודות שבירה בדרך
וכן חשוב לי להגיד שלא הייתי עוברת את התהליך הזה ללא בעלי שתומך, מצחיק אותי המון ולוקח את הכל הכי קול בעולם
היי אני עדי והאמת שזאת פעם ראשונה שאני בפורום. קראתי את מה שכתבתן ומדהים לראות כמה כל מי שחווה את התהליך עוברת את אותו הדבר ברמה הנפשית והפיזית.
קצת על עצמי:
היום אני בת 28 נשואה אוטוטו שנתיים ונמצאת בטיפולים ישר אחרי החתונה.
לפני כ10 שנים עברתי ניתוח לטיפול בוסטבוליטיס (כאבים חוזרים בפתח הנרתיק) לאחר כשנה שסבלתי מכאבים עזים בקיום יחסי מין כבר אז נראה היה כי הבעיות שלי, התסמינים ותופעות הלוואי לא עומדים בציפיה של הרופאים- לא יכולתי ללבוש תחתונים בגלל חוסר אי נוחות ומאז ועד היום אני הולכת רק עם שמלות וחצאיות. אחרי תקופה ארוכה של טיפולי ביו פידבק, סקסולוגים, משחות ונרות החלטתי ללכת לניתוח את פרופ׳ פרידמן (היה מאוד מקצועי ולי היה חשוב להתחבר לרופא שמנתח אותי למרות שהייתי אצל המון רופאים). עברתי את הניתוח והתחילה תקופת שיקום שבעזרת הפתיחות שלי לתהליך, האופטימיות והתמיכה מצד המשפחה שלי יצאתי מחוייכת והצלחתי להתגבר על כל הקשיים- קיימתי יחסי מין וחוויתי מה שכל אישה זכותה לחוות (-:
לאחר מספר שנים מהניתוח בזמן שאני נוטלת גלולות דיאנה התחילו לי פתאום כאבים בחדירה עמוקה (כמו שאמרתי עד אותו הרגע היה לי מין טוב כך שהיה ברור שזה לא וסטבוליטיס), שלחו אותי להמון בדיקות ועלה חשד שיש לי אנדומטריוזיס (שם ארוך חדש לאוסף), בחרתי באופן שקול להתמקד בדיקור אצל מטפלת מיוחדת במינה וכמו שבאו הכאבים כך תוך חצי שנה הם עברו.
כמובן שאני מקצרת הרבה קשיים, חוסר הבנות בדרך ותסכולים אבל חשוב לי לציין שתמיד האמנתי שמה שקורה הוא מסיבה ושאני מספיק חזקה להתמודד עם כל מה שיקרה לי (הרי אני מומחית בתחום הואגינה)
את בעלי הכרתי לפני שנתיים וחצי הכל קרה מאוד מהר והתחתנו צ׳יק צ׳ק- הפסקתי גלולות ואז התחיל הבלאגן, כל הזמן שאמרו לקבל תמיכה לגוף כשמפסיקים לא הבנתי מה רוצים ממני והיום בדיעבד עשיתי טעות שלא נעזרתי, הגוף שלי השתבש הורמונלית, התחילו כאבים בקיום יחסי מין, דימומים מפי הטבעת ולחצים בבטן התחתונה, הבנתי שבלי לשכב גם לא יוכל להגיע הריון- הרופא הקדים אותי ואמר שכמו שזה נראה לא יתקיים הריון טבעי גם ככה- זרע לא תקין, אין ביוץ, רירית דקה- הוא לא העלה את האפשרות של אנדומטריוזיס שהדחקתי לפני שנים. התחלתי 5 סבבים של איקקלומין שכולם היו בהזרעה, היו לי כאבי תופת שגרמו לואגיניסמוס (התכווצויות לא רצוניות בשרירים) היה לי קשה ולא נכנסתי להריון, עברתי לרופא אחר מומחה לפריון ד״ר זיידמן שהעביר אותי לזריקות אבל לא היה מספיק קשוב אלי ועזבתי אותו. עברתי לרופאה שהמליצו לי עליה בחום ואני ממליצה עליה כי היא באמת זן אחר של רופאים- צופנת וינר מגנזי, ששלחה אותי לצילום רחם בהרדמה מלאה (חצוצרה סתומה) הקשיבה לי ולא לוקחת סיכון עם האנדומטריוזיס, אחרי כמה טיפולי הזרעה עם גונל ותמיכה עברנו לivf היא לא ויתרה לי ולקח לי 5 חודשים להכין את הגוף להפריה ראשונה, סינרל שלא גרם לדיכוי ואז דקפפטיל 3.75 במשך 3 חודשים, גונאל אוביטרל ועכשיו אני אחרי הפריה ראשונה 5 זקיקים הכנסנו 2 חתיכים ואני מזריקה תמיכה של גסטון במינון כפול כל יום.
מעולם לא נחשפתי ככה ואני מתנצלת שזה ארוך אבל אני מוכנה להיות אוזן קשבת לכל מי שצריכה, והכי חשוב שנישאר אופטימיות הרי בסוף יהיו לנו ילדים (לא חשוב באיזה דרך) חייבים להאמין בזה. עדיף להעביר את התקופה בחיוך מאשר בבאסה גם אם יש נקודות שבירה בדרך
וכן חשוב לי להגיד שלא הייתי עוברת את התהליך הזה ללא בעלי שתומך, מצחיק אותי המון ולוקח את הכל הכי קול בעולם
