חדשה פה..

קפולה

New member
חדשה פה..

היי,
לאחרונה נחשפתי יותר מתמיד למושג "הפרעות קשב וריכוז"... בני בן ה-3.2 הוגדר כסובל מזה. אני לא לגמרי יודעת באיזה רמה.. אבל זה ברמה נמוכה יחסית למה שלמדתי עד עכשיו.
בעלי תמיד טוען שגם הוא כילד ועד היום סובל מתופעה זו. לאחרונה נחשפנו למס' בעלי מקצוע והוא יותר ויותר מבין את מה שעבר עליו בילדותו ועד היום ואיך זה השפיע לו על החיים.
התחלתי לקרוא המון כתבות ומאמרים בנושא.. ותוך כדי התחלנו איזה פעילות שבועית עם בני עם אשת מקצוע בתחום הריפוי והעיסוק.
בסה"כ מדובר בילד מקסים וחכם.. וכבר לפני שאמרו לי שיש חשד לכך.. אני בעצמי הרגשתי שקשה לי איתו בכל מיני סיטואציות של תקשורת יום-יומית. תחושה של אמא!
אני רק לא מבינה דבר אחד.. איך אני אמורה לפעול איתו במצבים יום-יומיים של התארגנות בבוקר, בקשות של לסדר את החדר, או ציווי של מס' פעולות.. אני היום יותר מבינה שיש לו קושי. אבל מה עלי לעשות? לוותר ולא לבקש? לעשות בשבילו? לפנות אליו בדרך אחרת?..
אגב, לאחרונה הוא גם נהיה מאוד פחדן.. פוחד מכלבים גם קטנים (למרות שגדל בבית עם כלבה גדולה), פוחד מציפורים (ברמה כזו שאי אפשר לעבור ברחוב כשיש שם יונה/ציפור) , חתולים ובכלל בעלי חיים גם לא מפחידים. האם יש קשר לזה?
בכל אופן, קצת נכנסתי ללחץ ואני לא יודעת אם זה יותר חמור ממה שאני חושבת..אשמח לעזרתכם! תודה..
 
אולי כן ואולי לא...

בעיקרון לא מאבחנים הפרעת קשב בגיל כל כך צעיר, לכן אין סיבה להכנס ללחץ ולהתחיל לשנות הרגלי חיים רק בגלל חששות. יש כמובן "סיכוי טוב" שלילד תהיה הפרעת קשב אם להוריו יש,
אין להסיק מזה שבאופן וודאי תהיה לו או שישנה לו הפרעת קשב, לילדים ישנם פחדים, חלקם שובבים יותר או פחות, מבולגנים כך או אחרת... וזה לא אומר כלום !!
להכניס ילד למסגרות זה חשוב מאוד, אך חשוב יותר להתאים את רמת הדרישות שלכם ליכולות של הילד להכיל את הדרישות, עד גיל חמש-שש אין סיבה אמיתית לרוץ לאבחונים, וחשוב לזכור שרק אבחון שנעשה ע"י בעל מקצוע יכול להגיד לכם (וגם זה בערבון מוגבל...), אם יש הפרעת קשב.
לכו ופשוט תהנו מהילד.
 
קודם כל - כדאי לקבל הדרכת הורים. ולקרא הרבה .

בקשר להתנהגלות היום יומית- למרות שלא מאבחנים הפרעות קשב וריכוז לפני גיל 4 או 5, {מי הגדיר אותו ככזה?}, עדיין אפשר לראות סימנים, במיוחד אם אחד ההורים נזכר בילדותו, ומבין שיש פה בעיה.
פעילות של ריפוי בעיסוק היא נהדרת, תורמת לכל הילדים, ובמיוחד לילדים עם קשיים.
לגבי קשיי ההתארגנות- קשה לתת "טיפים" כשרצוי לבנות תכנית מסודרת ולהבין מה הגורם לקשיי ההתארגנות. גם לגבי החרדות שהוא מפתח [שמתאימות אגב לגיל..], יש דרך להתמודד איתן.
בגדול, רצוי להיות גורם מתווך בין הילד לבין העולםֹ להבין שילד עם הפרעות קשב וריכוז לא לומד כמו כולם, צריך לחזור על הדברים שוב ושוב, להסביר לו דברים בצורה מפורטתֹ ולא לצפות שיבין או שיבצע דברים מיד אחרי הבקשה הראשונה.
\עוד צריך להקפיד שלא לתת הוראות רבות בבת אחת , אם את נותנת שלוש הוראות משולבות- הוא יזכור ויבצע רק את הראשונה. אם ההוראה לא מספיק ברורה או קשה לו לבצע אותה- הוא לא יעשה , אבל גם לא יגיד שהוא לא מבין.
אם את אומרת לו לסדר את החדר- זה קשה מאווווד- את רוצה שהוא יסדר- לכי איתו לחדר, היי איתו כשהוא מסדר, ותני לו הוראות מפורטות- מה קודם, מה אחר כך, איפה כל דבר צריך להיות- הנה דוגמא-

אמא- דני, בא נלך לסדר את החדר שלך ואחר כך נאכל [נלך בלשון רבים- זה מעודד ולא מפחיד, אמא איתי. והבטחה למשהו שיהיה אחר כך שמניע את הילד להזדרז כי יש לו למה לצפות]
אמא לוקחת את דני ביד אם הוא לא ממש רץ לחדר בשמחה.
אמא מתישבת על הכיסא ושואלת "מה כדאי לאסוף קודם כל? את הספרים? את הלגו או את המכוניות?"
דני, שאמא סדרה לו את המוח על ידי חלוקה לקטגוריות, שמח לגלות שחוץ מהסדר שיש לו עכשיו בראש, יש לו גם בחירה- ואם הוא יצליח אז תהייה לו גם חוויה חיובית מאוד חשובה של הצלחה.
דני- " את הספרים!"
אמא- "איפה יש ספרים?"
דני- "הנה פה וגם פה וגם פה..."
אמא- " מצוין, ואיפה שמים את הספרים"
דני- "לא יודע..." [הרבה פעמים הוא באמת לא יודע- כי אמא תמיד מסדרת את הספרים, או כי הספריה לא נגישה לו, או שהוא מתקשה לסדר את הספרים על המדף זה דורש מיומנות מוטורית שעדיין אין לו- לא לשכוח הוא רק בן שלוש]

אמא- הנה, שמים את הספרים על המדף - בוא ונשים אותם ביחד- הנה כך" {פיזית את מראה לו איך שמים את הספרים- לא רק שאת מראה לו איך את שמה אותם, אלא את ממש עוזרת לו ומלמדת אותו את התנועות הנדרשות בידיים שלו כדי להצליח להניח את הספר על המדף- לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז קשה ללמוד מהסתכלות, ובנוסף יש להם בעיה קשה עם אוטומציה של התנועה. לכן גם אם תלמדי אותו, פיזית , להניח ספר על המדף בצורה מסויימת- הוא עדיין לא ילמד - הוא יצטרך את העזרה הפיזית שלך עוד כמה וכמה פעמים עד שיוכל לעשות את זה ללא עזרה. אם הילד שלך באופן ספציפי מצליח לעשות את זה, יכול להיות שיש דברים אחרים שקשים לו בתחום הזה. על זה עובדת המרפאה בעיסוק.}
אמא-" מה עכשיו? הלגו או המכוניות?".....

כשגומרים לסדר הכל, ולהסביר איפה כל דבר נמצא [יכול להיות שמחר הוא לא יזכור איפה המקום של הלגו, יכול להיות שגם בעוד חודש הוא עדיין לא יזכור איפה המקום של הלגו, יכול להיות [יש גם כאלו} שלעולם הוא לא יזכור איפה המקום של הלגו {תחשבי כמה מבוגרים, בעיקר גברים, שחיים באותו הבית כבר עשרים שנה ועדיין לא יודעים איפה יש סוכר...}
ועכשיו לא לשכוח- אמא- "וואו, איזה יופי ממש מהר סידרת את החדר, כל הכבוד! בוא נרוץ לאכול כי בטח אתה מאוד רעב אחרי עבודה כל כך קשה..."

ושוב אני מזכירה- זו היתה רק דוגמא, כדאי מאוד לקבל הדרכה יסודית. גם לגבי החרדות.
בהצלחה!
 
למעלה