חדשה פה
שלום לכולן פעם ראשונה שאני מבקרת בפורום המקסים שלכן. מאוד התרשמתי מהפירגון ומהאוירה התומכת פה. אודה לכן אם תוכלו לייעץ לי. לא סתם אני גולשת מהאינטרנט בשעה זו, בה רוב האנשים טרודים ועסוקים בעבודתם. אני נמצאת בביתי,בחופשת מחלה מניתוח. אני לא רוצה לפרט מדיי , רק אכתוב שנעשיתי נכה חלקית, לא באופן חמור, אבל אני מרגישה שכן מסתכלים עלי ברחוב... הדבר הטוב שאני מוצאת בסיטואציה הוא שאני מבלה הרבה שעות עם ביתי בת השנתיים, מה שהרבה זמן, עקב לחץ מעבודה חדשה , לא היה לי. עקב כך , נוצרו לי המון רגשות אשם על התקופה שלא טיפלתי בה אני בחוזרה מהגן. אני מרגישה כאילו למדתי להכיר את הבת שלי מחדש, וכן , למרות הטיפול המסור של הסבתות שלה, אני רוצה לגדלה בדרך שלי. בקרוב אצטרך לחזור לעבודה ,וממש לא בא לי. אני מרגישה צורך ל"התאושש" ואין לי כוח לחברת אנשים כרגע. מה גם שלאורך השנים , העבודות שלי רק הביאו לי תסכול ועוגמת נפש. איפשהוא משהו לא עובד, אני עובדת חרוצה ומסורה, עוזרת תמיד לעובדים אחרים, אך בסוף תמיד מפטרים אותי ( אם זה לאחר 4 שנים של "קריעת תחת", או שנה, ויש תחושה שגם עכשיו עומדים לפטרי בגלל "המצב").מתסכל אותי שלא ממשתי את הפוטנציאל שלי, ושאם לא הסתדרתי בעבודה טובה ויציבה עוד בהיותי רווקה, אז בתקופה הזו, של בניית המשפחה, לא אוכל לעולם כבר למצוא עבודה טובה, ובטח שבתקופה זו. לסביבה אני משדרת אופטימיות, ומצאתי פה, אצלכן, את המקום לקטר. מקווה שלא העקתי מדיי.
שלום לכולן פעם ראשונה שאני מבקרת בפורום המקסים שלכן. מאוד התרשמתי מהפירגון ומהאוירה התומכת פה. אודה לכן אם תוכלו לייעץ לי. לא סתם אני גולשת מהאינטרנט בשעה זו, בה רוב האנשים טרודים ועסוקים בעבודתם. אני נמצאת בביתי,בחופשת מחלה מניתוח. אני לא רוצה לפרט מדיי , רק אכתוב שנעשיתי נכה חלקית, לא באופן חמור, אבל אני מרגישה שכן מסתכלים עלי ברחוב... הדבר הטוב שאני מוצאת בסיטואציה הוא שאני מבלה הרבה שעות עם ביתי בת השנתיים, מה שהרבה זמן, עקב לחץ מעבודה חדשה , לא היה לי. עקב כך , נוצרו לי המון רגשות אשם על התקופה שלא טיפלתי בה אני בחוזרה מהגן. אני מרגישה כאילו למדתי להכיר את הבת שלי מחדש, וכן , למרות הטיפול המסור של הסבתות שלה, אני רוצה לגדלה בדרך שלי. בקרוב אצטרך לחזור לעבודה ,וממש לא בא לי. אני מרגישה צורך ל"התאושש" ואין לי כוח לחברת אנשים כרגע. מה גם שלאורך השנים , העבודות שלי רק הביאו לי תסכול ועוגמת נפש. איפשהוא משהו לא עובד, אני עובדת חרוצה ומסורה, עוזרת תמיד לעובדים אחרים, אך בסוף תמיד מפטרים אותי ( אם זה לאחר 4 שנים של "קריעת תחת", או שנה, ויש תחושה שגם עכשיו עומדים לפטרי בגלל "המצב").מתסכל אותי שלא ממשתי את הפוטנציאל שלי, ושאם לא הסתדרתי בעבודה טובה ויציבה עוד בהיותי רווקה, אז בתקופה הזו, של בניית המשפחה, לא אוכל לעולם כבר למצוא עבודה טובה, ובטח שבתקופה זו. לסביבה אני משדרת אופטימיות, ומצאתי פה, אצלכן, את המקום לקטר. מקווה שלא העקתי מדיי.
