חדשה פה../images/Emo22.gif
שלום לכולם שמי איילת ואני בת 17 לא מזמן נסעתי לפולין (בספטמבר) בתור משלחת עם כל השכבה שלי אני ממליצה בחום רב לכל אחד לנסוע ולעבור את החוויה הזו ולמי שלא נסע שלא ימשיך לקרוא את מה שאני כותבת כי זה קצת מרתיע
היום ראיתי באיזשהו פורום תמונה של המשרפות, וראיתי אותה ממש בטעות. הלב שלי החסיר פעימה ושתקתי. פתאום כל המסע וכל המראות הקשים חזרו אליי במהירות לראש ולדמיון, וכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לבכות איך מתמודדים? כנראה שהדחקתי. או נתתי לעצמי לשכוח קצת. כי ההשפעה של החזרה מפולין חלפה לה, ולאחר שראיתי את התמונה הכל חזר. קשה לי. אני לא מסוגלת להאמין ששרפו אנשים. שהרגו ילדים תמימים. איך? למה? אף פעם אין תשובה לשאלות האלו. לא תשובה מספקת. כל מה שאני רוצה זה לבכות. לבכות, ולראות את סבא שלי- ניצול שואה- שכל פעם שמחת החיים שלו קורנת בעיניו. הייתי רוצה לעשות לו ביקור פתע אבל אין לי רישיון
גיבור שלי
אז תענו לי איך מתמודדים בצורה החיובית ביותר?
שלום לכולם שמי איילת ואני בת 17 לא מזמן נסעתי לפולין (בספטמבר) בתור משלחת עם כל השכבה שלי אני ממליצה בחום רב לכל אחד לנסוע ולעבור את החוויה הזו ולמי שלא נסע שלא ימשיך לקרוא את מה שאני כותבת כי זה קצת מרתיע
