חדשה פה עם שאלה
אני חיה בזוגיות עם חבר מדהים.אנחנו שלוש שנים יחד עם התמודדיות לא קלות של החיים.אני איבדתי אבא במהלך הקשר שלי איתו והוא איבד סבתא במהלך הקשר,העובדות האלו חזקו את הקשר ביננו.מאז היו ירידות ועליות.כרגע אנחנו בטיפול זוגי כחצי שנה עם עליה משמעותית.לפני כחצי שנה הוא הביע את כוונותיו לנשואים בעתיד.משום מה אחרי חודש הכל התהפך והוא די חזר בו.בשלב זה החלטנו על יעוץ זוגי כי לטענתו אם ניפרד הוא לא יוכל שלא לשמור איתי על קשר כלשהו,לעומת זאת אני הבהרתי לו שאם נפרדים אז זה פרידה ללא קשר. כיום המצב ממש שונה והקשר ביננו השתפר.יש עוד על מה לעבוד. העניין הוא כזה,אני מרגישה שאני בשלה לילד,ממש מוכנה לכל הכרוך בכך,ממש מהבטן. טפטפתי לו על הרצון שלי ממש על קצה המזלג והוא הבין.מאז לא הוספתי מילה על כך.אני כ"כ מעוניינת בתינוק משלי,כל אישה בהריון שעוברת מולי,אני ממש מזילה ריר בתוך תוכי. אני עובדת עם ילדים (תינוקות) כבר שנים מה שיוצר עוד יותר רצון ומוכנות ילד ורק לאחרונה אני מרגישה בשלה לכל התהליך. מה עושים? למי יש עיצה?
אני חיה בזוגיות עם חבר מדהים.אנחנו שלוש שנים יחד עם התמודדיות לא קלות של החיים.אני איבדתי אבא במהלך הקשר שלי איתו והוא איבד סבתא במהלך הקשר,העובדות האלו חזקו את הקשר ביננו.מאז היו ירידות ועליות.כרגע אנחנו בטיפול זוגי כחצי שנה עם עליה משמעותית.לפני כחצי שנה הוא הביע את כוונותיו לנשואים בעתיד.משום מה אחרי חודש הכל התהפך והוא די חזר בו.בשלב זה החלטנו על יעוץ זוגי כי לטענתו אם ניפרד הוא לא יוכל שלא לשמור איתי על קשר כלשהו,לעומת זאת אני הבהרתי לו שאם נפרדים אז זה פרידה ללא קשר. כיום המצב ממש שונה והקשר ביננו השתפר.יש עוד על מה לעבוד. העניין הוא כזה,אני מרגישה שאני בשלה לילד,ממש מוכנה לכל הכרוך בכך,ממש מהבטן. טפטפתי לו על הרצון שלי ממש על קצה המזלג והוא הבין.מאז לא הוספתי מילה על כך.אני כ"כ מעוניינת בתינוק משלי,כל אישה בהריון שעוברת מולי,אני ממש מזילה ריר בתוך תוכי. אני עובדת עם ילדים (תינוקות) כבר שנים מה שיוצר עוד יותר רצון ומוכנות ילד ורק לאחרונה אני מרגישה בשלה לכל התהליך. מה עושים? למי יש עיצה?