בתור אמא לשני ילדים מיוחדים
קודם כל הוא מדהים ומקסים, ובטח שלא יכלת לדעת, גם המומחים מתקשים- די עם הלקאה עצמית
שתיים- את לא אשת מקצוע- אבל את אמא, וחיי הרגש של הבן שלך זה הדבר הכי חשוב שיש. את אחראית לחיי הרגש וזה גורם אדיר, שיכול לקדם להקפיץ ולחזק את הילד שלך המון!
אז אל תמדדי דברים לפי גרפיים-
ראיתי ילד עם 'נתונים' שנראים טובים, ושבבית קוראים לו 'חולה' (אמא שלו רופאה...) הוא היום במצב מזעזע מסתגר ומבולבל, ובגן הוא היה ילד חמוד ומתקשר ושמח- כי מבחינה רגשית הוא לא מקבל תמיכה מההורים והוא לא מצליח להתמודד עם העולם.
לעומת זאת ילדים שלכאורה עם קשיים גדולים, אבל מאמינים בהם, ואוהבים אותם ואת רואה שהם פורחים.
ילד שמח, רגוע, אהוב, מאוזן- יש לו כוחות- והוא יתמודד עם כל דבר בעתו. ודברים מבשילים ומתפתחים לפעמים בלי שום שעון או הגיון- זה פשוט קורה (הבן שלי התחיל לדבר כמעט רק בגיל 5, חמסה חמסה, אבל זה קרה).
אני כן ממליצה להגיע עכשיו בגיל צעיר למקומות עוטפים מטפלים מקצועיים ולא לתת לילד עם קשיים להתמודד עם עצמו וכל העולם בבת אחת- זה לא מנבא כלום.
להפך- יש ילדים אספרגרים שהיו כל החיים עם סייעת והגיעו לכיתת תקשורת בתיכון במצב רע מאוד, וילדים שהיו בחינוך מיוחד, עברו לכיתת תקשורת ובכיתה ד' לכיתה רגילה בלי סייעת.
תני לבן שלך את הכי הרבה שהמערכת מציעה, בכל שלב לפי הצרכים שלו- כמה שתשקיעי בילד שיהיה רגוע ופנוי ללמידה תקטפו את הפירות בעתיד. זה גם מקל להיות במסגרת מקצועית ועוטפת בשלב שאתם מבולבלים בתקווה שבעתיד יהיה קל יותר.
הרבה בהצלחה!!!