האהבה היא חולת נפש
New member
חדשה עם דילמה
לא יודעת כיצד להתחיל, אולי אנחנו באמת אשמות שאנחנו מאבדות את בני זוגנו ? אני תוהה המון זמן מדוע הם עוזבים ונוטשים את הבית,אנחנו יכולות להיות הנשים הכי טובות להשקיע בבית בילדים וכו',בשיחות עם חברותי שחלקן גרושות אנחנו מגיעות למסקנה שיש לנו חלק נכבד בפרוק החבילה אולי באמת אנחנו מזניחות את בני זוגנו לאחר הלידה אנחנו מרוכזות בילד שלנו מזניחות את עצמנו משמינות והם מאבדים את החשק מאיתנו,לפני הילד הראשון הכל היה טוב זוגיות נהדרת לאחר שנתיים של נישואין הבאנו את הילד והכל השתנה, הייתי מרוכזת בילד אין ספק שהזנחתי את בן זוגי וגם את עצמי,לא שמתי לב ולא היה אכפת לי מה קורה איתו מלבד דיבורים רק על הילד לא עיניין אותי כלום,השמנתי עבודה בית וחוזר חלילה, עד שיום אחד זה בא לי בהפתעה אני רוצה להתגרש הוא אומר לי, הייתי בשוק לא הבנתי מהיכן זה נפל עלי,שאלתי מה קרה ניסיתי להבין היכן הבעיה זה היה מין תחושת אגרוף לפנים הרגשתי מסוחררת התחלתי ללכת ולחזור לאורך הבית לגמגם לבכות נכנסתי לחרדה והוא היה החלטי אני כבר לא אוהב אותך אני מרמה את עצמי כשאני חי איתך לא רוצה לחיות יותר בשקר ואני צועקת אני מצטערת אני אשתנה אחזור להיות מה שהייתי שום דבר לא עזר זה היה מאוחר מידי.בחוץ קר ולא מלבב ואני פתאום נפל לי האסימון כמה שאני אוהבת אותו אבל מה זה עוזר לי עכשיו מלבד להיכנס לדיפרסיה אין ספק שאהבה היא סוג של מחלה נפשית ואם נחשוב על המשפט אישה בונה אישה הורסת כנראה שזה נכון.
לא יודעת כיצד להתחיל, אולי אנחנו באמת אשמות שאנחנו מאבדות את בני זוגנו ? אני תוהה המון זמן מדוע הם עוזבים ונוטשים את הבית,אנחנו יכולות להיות הנשים הכי טובות להשקיע בבית בילדים וכו',בשיחות עם חברותי שחלקן גרושות אנחנו מגיעות למסקנה שיש לנו חלק נכבד בפרוק החבילה אולי באמת אנחנו מזניחות את בני זוגנו לאחר הלידה אנחנו מרוכזות בילד שלנו מזניחות את עצמנו משמינות והם מאבדים את החשק מאיתנו,לפני הילד הראשון הכל היה טוב זוגיות נהדרת לאחר שנתיים של נישואין הבאנו את הילד והכל השתנה, הייתי מרוכזת בילד אין ספק שהזנחתי את בן זוגי וגם את עצמי,לא שמתי לב ולא היה אכפת לי מה קורה איתו מלבד דיבורים רק על הילד לא עיניין אותי כלום,השמנתי עבודה בית וחוזר חלילה, עד שיום אחד זה בא לי בהפתעה אני רוצה להתגרש הוא אומר לי, הייתי בשוק לא הבנתי מהיכן זה נפל עלי,שאלתי מה קרה ניסיתי להבין היכן הבעיה זה היה מין תחושת אגרוף לפנים הרגשתי מסוחררת התחלתי ללכת ולחזור לאורך הבית לגמגם לבכות נכנסתי לחרדה והוא היה החלטי אני כבר לא אוהב אותך אני מרמה את עצמי כשאני חי איתך לא רוצה לחיות יותר בשקר ואני צועקת אני מצטערת אני אשתנה אחזור להיות מה שהייתי שום דבר לא עזר זה היה מאוחר מידי.בחוץ קר ולא מלבב ואני פתאום נפל לי האסימון כמה שאני אוהבת אותו אבל מה זה עוזר לי עכשיו מלבד להיכנס לדיפרסיה אין ספק שאהבה היא סוג של מחלה נפשית ואם נחשוב על המשפט אישה בונה אישה הורסת כנראה שזה נכון.
