ik 211 - ברוכה הבאה "לעמותה".
בוקר טוב! כפי שאמרו לך "עמיתות" אחרות, אף אני התוודעתי "ללסביות", דרך "החברה" הטובה ביותר שלי. סיפרתי כאן בפורום.... לכבודך, אני מפרסמת עוד פעם.... (כתוב בגוף "נסתר"...). פרק א' – זה היה חודש לערך של "התלבטויות" קשות. שתיהן התלבטו בנושא אחד ויחיד. שתיהן היו מבולבלות, נרגשות ונבוכות, זו מזו. ריקי ואיה, ידעו זו על זו, כל מה שניתן לדעת, בין "שני אנשים", החיים תחת קורת גג אחת, למעלה משנה. מטבע הדברים, ראו זו לזו, את הכל. אף, היו משוות ביניהן, את אברי גופן, החשופים והצנועים ביותר. היו מחליפות ביניהן, חוויות, "אורגזמיות", הנובעות "מהוואג'ינה", כאשר נכנס אל תוכה, (אל תוכו), אותו איבר "שובניסטי" ימח שמו. (בהלצה כמובן). לשתיהן, מעולם לא חסרו "גברים", מהאיכותיים והטובים ביותר.. השתיים, סיפרו זו לזו את "הסודות" הכמוסים ביותר. חלקם מביכים, וחלקם מצחיקים. אך, בטרם גילו זו לזו את "הסוד" השותף לשתיהן, מבלי שהאחת ידעה מהשניה, כי למעשה "סודן", משותף. נחבאו אל הכלים שתיהן. בפתע, שתיהן שהיו כל כך חופשיות וגלויות לב, זו לזו, נמצאו באותו "החודש", מתביישות זו מזו. נבוכות ומסובכות, האחת עם השניה והאחת עם עצמה. ריקי ראתה באיה, ואיה ראתה בריקי, כאילו "נטע זר" הן זו לזו. התבלבלו היוצרות ביניהן. אף "עבודות" הבית הפשוטות, היו מסובכות ומורכבות. שתיהן, אחרי שעות העבודה, הסתגרו בחדריהן, כאשר שתיהן קשובות לכל "רחש", מי הראשונה, אשר "תדפוק" בדלת חדר חברתה, "דפיקה" תרתי משמע, תגלה את "סודה" לשניה. בשתיהן, הייתה תחושה, כי זה, "סוד אסור" לחשיפה. כדי להמחיש עוד, הסתירו האחת מהשניה, פרטי הלבוש "האינטימיים" שלהן. כמובן, לא שוחחו ביניהן, "בתופעה" החודשית הפוקדת כל אישה ואישה, במחזוריות קבועה. תופעה "מעיקה" לכל הנשים. אך, לאחריה, רובן מרגישות, מעין עונג של שבת, מלשון שביתה, לשלושה שבועות לפחות... (תופעה, שאין לגברים "הומויים", והם זמינים זה לזה, נון סטוף, כאוטוסטראדה... ינעל דינו "הטבע", אף כאן, מקפח הוא את האישה.... בהלצה כמובן, כי זה מה יש...). בדיעבד, נודע לשתיהן, כי הפחדים והחששות, מהתגובות ומהתוצאות, הם הם, אשר העמידו חומה ומחיצה ביניהן. כי קשה עד מאוד, לוותר על "חברה" בגלל "הפנטזיה", שאינה בדוקה. אלהים שבשמים, שיתף פעולה עם "משרד החינוך", ראו בסבלותן, שלחו את ריקי, להשתלמות בעיר אחרת, מתוקף "חובות" מקצועה, התובע והתובעני. איה-חיה, נותרה בבית, לבדה. כאשר שתיהן היו רחוקות "פיזית", זו מזו, נפרצו כל הסכרים, נפלו החומות כנפילת "חומת ברלין"." הגילוי ההדדי, נעשה דרך, אותו מכשיר "פלאי", המכונה בישראל: "פלא-פון". מספרים בחברות "הסולולאריות", כי באותו השבוע, איה וריקי, שברו שיא של "גינס", בשיחות הרבות והארוכות שהיו ביניהן. קרה להן לשתיהן, מה שקורה הרבה פעמים, בין שני אנשים, כאשר כל מה שמחפשים, נמצא מתחת לאף, מעל השדיים, מתחת וממעל "לאותו המקום", הבוער לשניהם כבני אדם.. לאחר שריקי חזרה לבית המשותף, בשישי שבת, מצאה את איה, מוכנה לקראתה. שתיהן, קיימו לכי "דודתי" לקראת כלה, פני "שבת" נקבלה. שתיהן "שבתו" ולא חיפשו יותר. מצאו את הסקס הטוב ביותר, מצאו את "האדם" שאחרי הסקס. בקיצור, מצאו את האהבה. "לכי דודתי (אהובתי) לקראת כלה קלה, פני שבת נקבלה". אותה השבת, שביתה מחיפוש בן או בת הזוג. לא טוב, היות האדם לבדו. (עד כאן, פורסם). *אמנם, לך לא הצליח. אך, לכל הפחות, הורדת מעל כתפייך "עומס" כבד ורציני. להבא, תצעדי על "בטוח", על אף שאין כל "ביטחון", בענינים מהסוגים האלה.... אף, בין "הסטרייטים", תופעה זו ידועה... חברים טובים ואמיתיים, ממשיכים הלאה...* בהצלחה.
אמרתי לה. כצפוי, היא לא ממש בעניין ואני די עצובה. אבל מתמודדת. משתדלת להיות אופטימית, משתדלת להסתכל על הדברים החיוביים שקרו - מאד גאה שאפשרתי לעצמי את התחושות והרגשות וההתאהבות(זו התחושה הכי טובה בעולם), מאד גאה שמצאתי את האומץ לבדוק את האופציה(זה אחד הדברים הכי מפחידים שעשיתי בחיי), מאד גאה שאני משתפת ונפתחת לעצמי ולסביבה(כבר למדתי שמשתפים מקבלים כל כך הרבה חזרה). רק שעכשיו אני לא כל כך יודעת מה לעשות. ממה להתחיל ו/או איך להמשיך ואיפה מכירים? אני חושבת שאני צריכה קצת עזרה והכוונה. ומצאתי אתכן כאן בפורום לפני כמה ימים ואתן נראות לי חבורה חמה ותומכת. מקווה שאוכל לקחת חלק....
