מבולבלת!
לא הרגשתי ככה אף פעם. היה לי חבר לפני הרבה שנים שטס למזרח הרחוק ל4-5 חודשים ולא חשבתי עליו ככה או התגעגעתי ככה. זה מוזר נורא, כי גם היה לנו ויכוח שכמעט גרם לניתוק הקשר לפני שהיא טסה לאנגליה, אז בכלל לא חשבתי שאתגעגע, ועוד בעוצמות כאלה! זה לא מפחיד אותי, זה פשוט מוזר לי. לא קרה עם אף חבר גבר או חברה שהיתה לי שהרגשתי אהבה כזו. לא יודעת מה לחשוב. זה מוזר נורא. אני גם מתלבטת אם לאמר לה, יש לי אומץ, אבל אני לא רוצה שזה יגרום לבהלה מצידה, למרות שניראה לי שגם היא חושבת ומרגישה ככה. במכתבים שלה (היא כותבת מקפה אינטרנט כל יום) היא אומרת שהיא מאד מתגעגעת אליי ואוהבת אותי (אוהבת, לא מאוהבת), אז אני לא חושבת שהיא נורא תיבהל, אבל מצד שני אין לי מושג אם לומר לה מה דעתי. היא גם אמרה לי "איי לאו יו" בטלפון שדיברנו (זה היה קצת מביך האמת, ומאד מפתיע, כי זה דורש אומץ, לדעתי). אני מבולבלת אבל לא מפחדת. פשוט לא יודעת מה קורה עם החברות הזו, שניראת לי יותר מחברות נטו.