חדשה וסובלת.

דאסטני

New member
חדשה וסובלת.

אובחנתי לאחרונה.(לא בטוחה שהם צודקים אבל ניחא...)
אני מרגישה שפשוט נגמרו לי החיים.בגיל 40 מבחורה פעילה,נמרצת,שמחה הפכתי לשבר כלי.
אני לא מסוגלת לשטוף את הבית,לטאטא,לכתוב (רק התחלתי ללמוד השנה וכבר לא הולך)כל מאמץ קטן מביא עימו כאב אבל בעיקר גרד.הגירוד נוראי ובלתי פוסק.כל היום עם קרח על הידים והרגליים.אני עובדת ויורקת דם.זו עבודה פיזית קשה,וקשה לי לחשוב שפתאום אני לא מסוגלת לעבוד.הלילות הכי קשים.בסוף יום מגיעים הכאבים כנראה כתגובה למאמץ.בעיקר קשה לי כי אני לא בטוחה שזו האבחנה ודואגת שאולי הם מפספסים.האם באמת יכול להיות כל כך מציק ומגרד?איך אדע שלא טועים?יש כאן עוד כמוני שפתאום באמצע החיים נאלצים לעשות שינוי עקב המחלה?אני נלחמת בה כי אני מסרבת להכיר בעובדה שאני חולה וכל המשמעות המתלווה לכך.האם בקרוב אאלץ לרדת במשרה?לקחת עוזרת בית?להפסיק לטייל? הפלקוניל טרם משפיע.לוקחת כבר חודש.קשה לי פיזית אך בעיקר נפשית ואשמח לקבל עידוד ועזרה.
 

gaia20

New member
היי דאסטני

אקדים ואומר שאם אינך בטוחה שקיבלת אבחנה נכונה, זו זכותך ואף חובתך לגשת לחוות דעת שניה אצל רופא אחר.
שנית, גם אם האבחנה הסופית היא לופוס - זה לא סוף החיים. ההתחלה קשה, זה נכון, יש תרופות שלוקח להן זמן להשפיע ולך זה בטח מרגיש כמו נצח.
אבל עם הטיפול הנכון - בהחלט אפשר לחיות חיים מלאים ופעילים.
אמנם מקרה אחד הוא לא מייצג אבל אני רוצה לספר לך שאני סטודנטית, עובדת כאחראית בית בהוסטל לאוטיסטים שזו עבודה קשה מאוד פיזית ונפשית
ובשורה התחתונה - אפשר לעשות את זה.

אני חושבת, שכרגע לא משנה האם האבחנה הנכונה היא לופוס או לא - זה ברור שמשהו לא בסדר וככל שתקדימי לקבל את העובדה הזאת, כך יהיה לך יותר טוב.
המשמעות של קבלה מבחינתי היא להבין את האחריות שיש משהו וצריך לטפל בו, אין דרך להתנער מהאחריות הזאת וכל ניסיון לסרב להכיר בעובדה יביא אותך למצב נפשי קשה יותר ויותר.

ההצעה שלי היא שתלכי לקבל חוות דעת נוספת, אצל רופא אחר שישלח אותך לבדיקות חוזרות
ובכל מקרה - אינך לבד. אנחנו פה לשמוע וגם להקשיב ולחזק אותך ברגעים הקשים.
 
למעלה