חדשה ומאוכזבת.

[רוצה להאמין1]

חדשה ומאוכזבת.

שלום לכולם אני משורוולת חדשה כמעט בת חודשיים.הגעתי לתהליך עם אופטימיות ענקית ורצון חזק לשינוי.התחלתי את התהליך במשקל 105 קג.10 קג ירדתי לבד לפני הניתוח.לניתוח הגעתי במשקל 95 קג.(אני בסהכ 153 סמ).מכל מה שקראתי ושמעתי נפלאות על הניתוח והירידה הדרסטית בחודשים הראשונים וציפיתי שגם לי זה יקרה.עד עכשיו בסהכ ירדתי רק 8 קג.אני ממש אוכלת מעט בקושי כוס וחצי של מזון ליום ועוד 4-5 כוסות נוזלים.האוכל שאני אוכלת מוקפד מאוד מבחינה בריאותית.אז למה לכל הרוחות אני לא יורדת במשקל כמו שהרוב מספרים כאן? מה לא בסדר כאו? הרופא היקר שלי אומר לי שזה אינדיוידואלי לכל אדם ושירידה איטית היא הכי טובה. אבל לכו תגידו את זה לציפיות הגבוהות שלי מעצמי ומהניתוח..... למה אני לא יורדת מהר כמו כולם.? קשה לי עם ההרגשה הזאת ויש תחושה של החמצה קשה. עיזרו לי,מה אני עושה הלאה?

 

[אחת שכזאתי]

כמשורוולת אחת לשנייה../images/Emo3.gif

אני כבר יותר מחצי שנה משורוולת וגם אני הגעתי עם אופטימיות ענקית ורצון חזק לשינוי. זה לא השתנה אצלי. את צריכה להפריד בין הדברים: שרוול הוא אינו קסם, אלא כלי שניתן לך ע"מ שתוכלי להיות בריאה ורזה יותר ולשמור על אורח חיים שונה. לטעמי, את גם לא אוכלת מספיק - אולי תפרטי מה בדיוק את אוכלת? תפריט יומי וכזה? לגבי נוזלים - חובה לשתות לפחות 10 כוסות מים ביום. לגבי הבריאות השוטפת - את נוטלת מולטי-ויטמין? אני חושבת שאת כבר יכולה להתחיל ספורט, לא משהו דראסטי - אבל כן, קצת לא יזיק (מי שמדברת

)..... אגב, לא כולם יורדים כ"כ מהר. נסי להתרכז בזה שירדת במשקל ולא בכמה זמן - פשוט תפסיקי להסתכל על משקל וירידות של אחרים, ותצפי רק לטוב. אם את ממש מרגישה החמצה, את צריכה להתחיל לעבוד על עצמך. אין אפס. שיהיה בהצלחה ואני פה, כמובן, לעוד שאלות שרווליות וגם שאלות מזג-אוויר

מירב.

 

[חלוצת השרוול]

יש כמה אפשרויות לירידה האיטית

* כפי שכבר ציינו אינך שותה מספיק (מים או תה צמחים בלבד ) * כנראה אינך אוכלת מספיק (תחילה חלבונים וירקות ואז פחמימות ) * עליך לתמיד בפעילות גופנית יומיומית (מינימום 200 ד' בשבוע ) קני מודד צעדים ונסי להגיע ל10000 צעדים ליום * טלי ויטמינים באופן יומי וקבוע מעבר לזה מאוד מומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה שבועית +שקילה וחלילה לא להתייאש

 

[אופירA]

הרופא היקר צודק בתכלית

א. ירידה איטית היא הכי טובה. בירידה איטית יורד רק המשקל, ולא יורדות השערות, הציפרניים, שמחת החיים וצבע העור. ב. אנשים שונים זה מזה. אחרי חודשיים מוקדם מידי מלהתייאש, כי כל גוף והתהליך שלו. אם תרדי 8 קילו בחודשיים וזהו, הירידה תיעצר (או מכסימום במשך השנה יתווספו עוד 10 קילו ויותר לא ירד גרם נוסף בשנים הבאות) - אז זו סיבה להתאכזב. אבל אם אצלך הירידה הדרגתית והמשכית, כלומר הקצב הזה ימשיך בחודשים הקרובים, את תראי תוך פחות משנה ירידה של עשרות ק"ג! מה רע בזה???

ג. אנשים שונים זה מזה. את בת 43, ואנשים אחרים בגיל אחר. את אשה עם מבנה גוף/הורמונלי/נפשי מסוים, ואנשים אחרים יש להם מבנים אחרים. את אשה עם היסטוריית משקל מסוימת, ולאנשים אחרים יש היסטוריה אחרת. את בגובה 153 ס"מ, ורוב אנשי העולם ונשותיו גבוהים ממך בהרבה, אז כל העסק אצלך יותר מיניאטורי, אז לא פלא שגם הקצב שלך יותר מיניאטורי. ד. אנשים שונים זה מזה. אני שמעתי על הניתוח הזה נפלאות מכל הכיוונים, לא רק מהכיוונים של הירידה הדראסטית בחודשים הראשונים. אז האמירה "כמו כולם" זה דמיון שהמצאת. מבטיחה לך מניסיון של 3 שנים. אל תחפשי סיפורים ודברים שקורים לאנשים אחרים, אלא תקחי מה שקורה לך ותעשי איתו את המיטב ואת הנפלאות הפרטיות שלך. התמדה בדרך זה כלי חשוב, שבגילך כנראה את כבר יודעת כמה הסוד הזה של הבריאות חשוב. אני לא מתכוונת שאת זקנה, אבל אני מתכוונת שאת כבר ילדה גדולה, ב"ה. לא להתרגש מהציפיות ומהתוצאות, אלא לקנות הרגל חיים. הגוף יגמול לך על כך, לאחר שיסתגל לעצמו. חודשיים זה זמן קצר מאוד בשביל שינוי בגוף, ושינוי דראסטי אצל אדם קטן מידות ולא בן 18 עלול להיות סכנת חיים עבור הגוף הקטן הזה. דום לב זה אחד הדברים שנגרמים משינויים דראסטיים בסביבות גיל העמידה. אז למה לך? תאמיני ביכולת שלך לעשות תהליך אחר, איטי ויותר אחיד קצב, שהוא הרבה יותר טוב עבורך מהפתעות קיצוניות. תני פרשנות חיובית למה שעד היום קראת לו בשם השגוי מאוד "החמצה קשה". והמון בהצלחה. ותעדכני אותנו בניסים ובנפלאות הפרטיים שלך בהמשך הדרך, שיהיה לנו איך לעודד אחרים.

 

[חלוצת השרוול]

ניתוח השרוול אינו דומה לניתוח טבעת כלל וכלל.

היא צודקת בחשדה שהירידה שלה אינה מטבית והיא אכן יכולה לשפר אותה וכל זאת למרות שאיש אינו דומה לרעהו. לפזר מסך עשן של רוגע לא תמיד עוזר, לעיתים יש לבדוק מדוע,למה וכיצד אפשר לשפר.

 

[אופירA]

חלוצה יקרה

ההודעה שלי אינה סותרת כלל את ההודעה שלך, ובהחלט לא ראויה לתואר "מסך עשן של רוגע". היא ממש לא. אני מסכימה מאוד עם האמירה שכנראה חלק נכבד מהבעיה הוא חוסר שתייה מספקת, ושכחתי להתייחס לכך. כדי לעודד ירידה במשקל יש לשתות כ-2 ליטר ביום, ולספור את זה, ולא לסמוך על הצמא. אבל אין סתירה בין לבדוק ולשפר, לבין להבין שזה עשוי להיות נורמלי בנתונים המסוימים שנמסרו. אין מצווה לסתור בכוח את מה שבמקרה זה הרופא החכם אמר לפציינטית שלו. אפשר לחזק ולהוסיף, וזה הממוצע הטוב ביותר. אין כללים מוחלטים באנשים. את רואה דברים בקיצונויות, אז חבל. וותרי על זה.

 

[חלוצת השרוול]

יקירתי

בניתוחים שלנו יש כללים ברורים ומי שלא ישמור עליהם לא יצליח ! כמדומני שאת זו שלקחת על עצמך ללמד את המטובעים לעבוד לפי כללי שחר. כך גם בשרוול - יש כללים ברורים ולא מדובר בקיצוניות אלא רק בהבנה מעמיקה של העסק. האמיני לי

 

[ליבי3617]

אופירה וחלוצה

אין כללים לאף אחד. וכל אחד אינדיבידואלי... הכללים מאד מעורפלים ולא מתאימים לכולם (לעיסות מרובות למשל) ההבנה הכי גדולה היא שכל אחד אישיות בפני עצמה ולכל אחד מגיעה גישה שונה מתוקף האישיות שלו.

 

[אופירA]

../images/Emo45.gif יישר כוח.

 

[רוצה להאמין1]

תודה תודה לכולם

ראשית,אם הייתי יכולה לתת נישיבוק לכל אחת/ד מכם הייתי עושה זאת.אז קבלו נשיבוק וירטואלי על התמיכה ועידוד. שנית,קצת רקע: התמיכה שארגנתי לעצמי ברגע שידעתי זאת הדרך אירגנתי פסיכולוגית,רופא גסטרו שהוא גם תזונאי.החלטתי לעשות את הדרך הזאת במלוא המחוייבות והרצינות. אני לא שמנה "קלסית",זה למדתי בשנה האחרונה,ההשמנה הקיצונית שלי נבעה מ 18 שנה של טיפולי פוריות הרבה הריונות שגרמו לגוף לקרוס ואז נתנו לי המון קורטיזונים.כלומר השילוב הקטלני של הורמונים וקורטיזונים עשה את שלו! אין לי בעייה של אכילה כפייתית,או מתוקים או אכילת יתר של פחמימות.בזמנו הייתי אוכלת 2 ארוחות ביום וזהו.זה התאים לי מאוד.הבעייה היתה חוסר יכולת לשלוט על הכמויות של האוכל בארוחה.כלומר הבעיה היתה כמויות והרגלי אכילה גרועים.ושום בעיות נפשיות של חסכים רגשיים או אכילה של סטרס,עצבים,שמחה,עצב וכד'.כאשר מקבלים כמויות עצומות של קורטיזון באמת באמת שאין יכולת לשלוט על כמויות המזון-אצלי בעיקר בשר!זהו זה הרקע שלי. היום כמעט חודשיים אחרי הניתוח יש לי קצת סיבוכים של ניתוח,לא משהו רציני,יש לי ריפלוקס רציני שעלו עליו רק אחרי הניתוח וכנראה זה בקע בסרעפת.זה לא מאפשר לי לשתות בחופשיות כמו שהייתי רוצה.אני שותה רק מים ו 3 כוסות קפה.שום דבר אחר אסור לי(מבחינה בריאותית) אז ברגע שאני רוצה טיפה יותר לשתות הגרון ננעל ומתחיל כאב איום בושט.מספיק שאקח שלוק מים השלוק הבא יהיה רק אחרי שעה....ואותו דבר לגביי האוכל.אני אוכלת 5-6 ארוחות ביום קטנות מאוד בעיקר חלביות ופעם ביום חלבון כגון:בשר טחון,ביצה,טונה.ירקות מאודים או אפויים אני יכולה לאכול וירקות חיים אני יכולה לאכול מלפפון חסה פלפלים. סהכ המבחר שלי הוא דיי גדול אבל בגלל הכאבים האיומים בושט אני לא יכולה לכול יותר מכף אוכל כל פעם. הסיבוך השני הוא כאבים חזקים בקיבה למטה ההשערה כרגע זה המטומה(שטף דם) וכרגע אני בבדיקות לבדוק עד כמה היא גדולה והאם מצריכה התערבות כירורגית. כל הכאבים האלו "קטנים" עליי עברתי דברים יותר קשים בחיים.מבחינת ויטמינים אני מתוחזקת פיקס כל מה שצריך!אין לי נשירה או חיוורון או כל בעיית חוסר כרגע. מה שחדש לי כרגע הוא:למה התכוונתם כשאמרתם שבגלל שאני לא שותה מספיק אז אני לא יורדת? הלוואי שהייתי יכולה...לפעמים אני כל כך רוצה אבל הגוף כבר הוכיח לי שאם אדחוף בכוח נוזלים או עוד טיפה אוכל הוא יוציא החוצה.... עוד דבר לימדתם אותי....אני שוכחת שאני לא צעירה ולגוף קצב משלו...למרות שביומיום אני מאוד פעלתנית ולא יושבת בשקט. פשוט ,אני יודעת שאני עושה הכל לפי הספר....כנראה שהציפיות שלי מעצמי היו בשמיים ואני צריכה להרגיע קצת... זהו...זאת אני... אם שמתם לב למשהו שאני יכולה לתקן,לשפר,לשדרג תגידו לי. אההה כן אופיר a את לחלוטין צודקת אני באמת מטר ובמבה....אבל עם ימבה אופי של סחוג...ח..ח...

 

[ליבי3617]

יקירתי אני חושבת שכתבת כאן הכל

הגעת לניתוח מינוס 10 ק"ג המשקל שלך בזמן הניתוח לא היה מהגבוהים ירדת עוד 8 ק"ג עכשיו את... 87 ק"ג (נכון?) הבעיה שלך הייתה עודף קורטיזונים ועכשיו יש לך בעיית רפלוקס (לא יודעת למה לא גילו את זה לפני אבל האם את לוקחת לוסק?) בשביל עוד שתיה תוכלי לאכול קרטיבים או להקפיא מיצים. כל קרטיב = כוס שתיה. אם את יכולה לוותר על הקפה - מה טוב.

 

[שמחה37]

רוצה להאמין

קודם כל האמיני ..... מזל טוב לשירוול. כל הכבוד על הירידה. ועכשיו חשוב שתביני ותפנימי (ואולי כתבו קודמי אבל לא קראתי את התגובות עדיין). הירידה במשקל היא תהליך אינדיווידואלי לכל גוף. כדי להצליח בתהליך את צריכה להחזיר את האופטימיות הענקית ואת הרצון לשינוי. פיסית כמה שאת רזה יותר את יורדת מעט יותר (באחוזים זה משתווה לירידות הדרסטיות של בעלי המשקל הגבוה יותר). עצתי תני "כבוד" למס' הק"ג שירד (כל הזמן תזכרי כמה קשה היה לרדת 8 ק"ג לפני הניתוח. תעשי הבהרת ציפיות מחודשת עם עצמך, עכשיו שאת יודעת את קצב הירידה שלך "תסבירי" לעצמך שאת יורדת יפה לאט ובטוח. בדרך עוד יהיו האטות ובסוף "מחשבים" את הירידה במשך התהליך ולא כמה ירד בחודש הראשון. חוץ מזה אם את אוכלת מעט ובקושי שותה את לא תרדי עוד הרבה זמן. את מכניסה את הגוף למצוקה והוא לא משחרר את העודפים. ויתרה מכך כשתחזור לך יכולת האכילה הגוף "גומל" על ההרעבהה הזו. תרגיעי מאוד קחי נשימה תהני ממה שיורד ואל תתעסקי במה שעוד לא ירד. בסך הכל זה תהליך כיפי קחי את האנרגיות לשמחה שבתהליך ואל תחפשי את מה שלא .... בהצלחה שמחה