חדשה בשטח...

bluemoth

New member
חדשה בשטח...

שלום לכולם. החלטתי להפסיק להיות בחזקת "נוכחת - נפקדת". הגיע הזמן:)אני אשתדל לקצר. אנחנו נשואים שנה וחודשיים, וביחד 3 שנים וארבעה חודשים.עברנו לגור יחד אחרי חודשיים, והכל "זרם על מי מנוחות". לפני שנה, שנינו היינו מובטלים, ואז בעלי החליט לנסוע לטיול ארוך למזרח. אני נצטרפתי (למרות שעדפתי להשאר בארץ). יצאנו את הארץ באפריל 2003. בעשרת החודשים שחלפו מאז ועד לפני שבוע, קשה לאמר שממש נהננו מהטיול. הרבה חיכוכים, האשמות (ההאשמה המרכזית: בגללך אני נאלךץ כל הזמן לוותר כדי שלך יהיה נוח). לקראת החזרה לארץ, המצב החל להיות ממש חונק- אני כבר התחלתי לדבר על פרידה זמנית - אני אצל הורי והוא אצל הוריו לשבועיים שלושה. 10 חודשים, 24 שעות ביום, זה יותר מידי. במהלך הטיול, הואשמתי בבוגדנות, בתוקפנות , במשחקי כוחות וכו' וכו'. באיזשהו שלב התחלתי כבר להאשים את עצמי - שהרי ייתכן והוא צודק. ואז התחלתי לכעוס על עצמי - איך אני מדרדרת למצב כזה?! כרגע שנינו נמצאים אצל הוריו (אני לא סובלת את חמי אבל זה כבר עניין לפורום אחר). כל פעם שאני מנסה לתקשר - הוא נאטם. אני לא מבינה לפעמים מה אני עושה פה ומה מחזיק אותנו יחד. אמא שלו החליטה להתערב - היא ובעלה הולכים לייעוץ (אחרי 43 שנות נישואין) - אז היא רצתה לקבוע לנו תור. בעלי סרב בתוקף. עכשיו מה?
 

adam33

New member
לעתיד ולא לעבר

אז נכון שבעצם בעלך לא הפנים שהוא נשוי ובעצם התלבט המון אם בכלל לתת למה שהוא חושב לצאת החוצה או לשמור בבטן ומה שהוא עשה הוא ניסה להלך בין הטיפות אז מה שקרה למרות שהוא רצה אחרי החתונה לצאת ולעשות חיים פתאום את נכנסת לתמונה והוא לא ידע איך ל" אכול" אותך כי מצד אחד הוא רצה להיות לבד ולהנות ומצד שני הוא לא ציפה שאת תבואי איתו מה שקרה הוא אמר לעצמו הוא לא יכול לסרב לך אבל בבטן הוא לא ציפה שהוא יתאכזב מכך כי פתאום במקומות שהוא רצה לעשות חיים את רק הפרעת לו ואז הכל יצא כלפייך.. ואת.. שמעת שהוא רוצה לצאת לחו"ל ולא הסתדר לך איך בכלל הוא חושב לצאת לבד בעוד שהוא נשוי..לא הפנמת שבעצם הוא רוצה לנשום אויר ממך וכבר אז הית צריכה לפתור את הבעיות מכיון שגבר שאוהב זה גבר שרוצה להיות איתך 25 שעות ביממה ומה שקרה את ראית את זה טבעי שאת צריכה להיות איתו ולכן לא הבנת סיטואציות אחרות בטיול שבעצם הוא רצה בהן להיות עצמו האדם שפנוי רווק שנהנה לעצמו וכעת הוא צריך לסחוב אותך על הגב שלו והיה נוח לו לתפול הכל בך ולהאשים אותך בכל דבר כי הרי הוא לא ביקש מלכתחילה שאת תבואי איתו.. וכעת כשהכל מאחוריכם נשאר טעם רע בפה שעלול לגרום לפירוד לפי דעתי את צריכה לומר לעצמך שכעת אלו החיים האמיתיים בנכם אחרי שראית את הפרצוף שלו והוא ראה אותך מכל הזויות האפשריות את צריכה כן להגיע לייעוץ איתו כי בעצם אוליי יתבררו לך שאלות שלא נשאלו על אף שהיתם ביחד המון זמן... ואוליי את יכולה לשאול את עצמך אותן וכך לענות על התשובות.. האם הוא משקיע..מקשיב..משתף... ומצד שני האם את אותו הוא הוא אותך שפטתם אחד את השני במקום שעמדתם בו.. למשל אם הוא רצה לצאת עם חברים " להנות" האם נדחפת לתוך הכל או לחילופין הוא הסביר לך את הרצון שלו באותו ערב קצת : לשתוף" את העיניים ואת פשוט לא הית קשובה לו וההפך.. האם כשהיה רע לך הוא עוד זכר לך את המריבה הקודמת ובכלל היה אטום למה שהיה כואב לך באותו הרגע? האם כשהוא היה רב איתך על משהו אחד האם בעצם רבתם על משהו אחר שבכלל לא היתם מודעים לו אבל הוא צף ועלה על פני השטח? לכן כשאת או הוא בא לשפוט אותך עליו לעשות זאת במקום שאת הית בו ומנקודת הראות שלך ככה נפתחות העיניים יותר ויותר קשובות לצרכים של הצד השני.. ויועצת טובה תתן לך כלים לכך.. בהצלחה ...לעולם לא מאוחר...
 

system 1

New member
בקיצור ... ולעניין

טיול מסוג אשר תארת ... זה מנגנון טוב כדי לבדוק התאמת זוגיות או חברות בכלל !!! (יש הרבה מקרים כאלה בין חברים שנפרדו - לא משנה המין) מסקנה: אתם לא מתאימים בכלל !!! לא הצלחתם לבנות בסיס בטיול כך זה גם יהיה בהמשך.... אם אין לכם ילדים תתגרשו !!! אתם צעירים החיים לפניכם.... למה לחכות שיכנסו הילדים לתמונה.... בכלל לגור אצל ההורים... אסון לזוג בהצלחה
 

bluemoth

New member
ווואאוווו....לאט לאט!!

תודה על התגובות. אני חייבת להגיד משהו: לא תמיד בכל שלב ובכל זמן שני אנשים שנמצאים בתוך מערכת זוגית חייבים להסכים ולהיות מסונכרנים כל הזמן. אם יוצא מדברי שאני ה under dog בכל הסיטואציה - אז טעיתי בהברהת המצב. לפי התגובות שקבלתי משתמע כאילו אני ה"מסכנה". לכל מטבע יש שני צדדים. מעולם לא טענתי שאיני "מפונקת" או שאני טלית שכולה תכלת. אבל לא הוגן לקטול. אנחנו יחד שלוש שנים והדבר שאנחנו הכי סובלים ממנו הוא קצרים בתקשורת. הטענה המרכזית: אני עדיין חושבת כאינדיווידואל ולא כזוג - "ללכת עם ולהרגיש בלי" - ובגלל זה כל החיכוכים. אני מקווה שהסברתי.
 

system 1

New member
האמת שלא התייחסתי...

איזה צד צודק או אשם במצב.... זה לא עקרוני .... כשעברתם לגור יחד אחרי חודשיים של הכרות, הכל זרם... כלומר, היה לו\לך עבודה הייתם זוג טרי לא היה מצב "קשה" אבל החיים לא תמיד סיפור אגדה... ויש קשיים ... כאשר הם מופיעים אז החברות עומדת במבחן אצלכם התחיל כאשר: לא הייתה פרנסה ואז הוחלט טיול למזרח: לא תמיד פיקניק אבל בעיקרון: טיול בזוג (שני חברים\רות, זוג או כל סידור אחר) הכרוך בשהיה ממושכת זה עם זה לומדים אחד על השני ורואים אם יש באמת זרימה וקשר חברי לומדים אם באמת כייף אחד עם השני לומדים אם הויתורים הם הדדים אם הם באים ממקום של לתת .. וכך אפשר להמשיך לדון .... מה לומדים על היחסים בין האנושיים.... ולכם: ללא קשר מי אשם או מי צודק הציטוט אומר הכל: " אנחנו נשואים שנה וחודשיים, וביחד 3 שנים וארבעה חודשים.עברנו לגור יחד אחרי חודשיים, והכל "זרם על מי מנוחות". לפני שנה, שנינו היינו מובטלים, ואז בעלי החליט לנסוע לטיול ארוך למזרח. אני נצטרפתי (למרות שעדפתי להשאר בארץ). יצאנו את הארץ באפריל 2003. בעשרת החודשים שחלפו מאז ועד לפני שבוע, קשה לאמר שממש נהננו מהטיול. הרבה חיכוכים, האשמות (ההאשמה המרכזית: בגללך אני נאלךץ כל הזמן לוותר כדי שלך יהיה נוח). לקראת החזרה לארץ, המצב החל להיות ממש חונק- אני כבר התחלתי לדבר על פרידה זמנית - אני אצל הורי והוא אצל הוריו לשבועיים שלושה. 10 חודשים, 24 שעות ביום, זה יותר מידי.- (זה המבחן האמיתי של החיים) במהלך הטיול, הואשמתי בבוגדנות, בתוקפנות , במשחקי כוחות וכו' וכו'. באיזשהו שלב התחלתי כבר להאשים את עצמי - שהרי ייתכן והוא צודק. ואז התחלתי לכעוס על עצמי - איך אני מדרדרת למצב כזה?! האם יתכן שיפור?? האמת שראיתי הרבה מקרים של פירוד אחרי טיול שכזה .... (ולא רק בני זוג) גם מכיר זוג שהתחתן.... בכל מקרה: לא יצא מדברייך שאת או הוא אשמים במצב, אלא פשוט אתם לא מתאימים !!!! בהצלחה
 

seeyou

New member
.." הואשמתי בבוגדנות"-../images/Emo11.gif

תוכלי לפרט קצת? ייתכן שזאת הסיבה שהוא סירב בתוקף ללכת לייעוץ
 
למעלה