חדשה בשטח...
שלום לכולם. החלטתי להפסיק להיות בחזקת "נוכחת - נפקדת". הגיע הזמן
אני אשתדל לקצר. אנחנו נשואים שנה וחודשיים, וביחד 3 שנים וארבעה חודשים.עברנו לגור יחד אחרי חודשיים, והכל "זרם על מי מנוחות". לפני שנה, שנינו היינו מובטלים, ואז בעלי החליט לנסוע לטיול ארוך למזרח. אני נצטרפתי (למרות שעדפתי להשאר בארץ). יצאנו את הארץ באפריל 2003. בעשרת החודשים שחלפו מאז ועד לפני שבוע, קשה לאמר שממש נהננו מהטיול. הרבה חיכוכים, האשמות (ההאשמה המרכזית: בגללך אני נאלךץ כל הזמן לוותר כדי שלך יהיה נוח). לקראת החזרה לארץ, המצב החל להיות ממש חונק- אני כבר התחלתי לדבר על פרידה זמנית - אני אצל הורי והוא אצל הוריו לשבועיים שלושה. 10 חודשים, 24 שעות ביום, זה יותר מידי. במהלך הטיול, הואשמתי בבוגדנות, בתוקפנות , במשחקי כוחות וכו' וכו'. באיזשהו שלב התחלתי כבר להאשים את עצמי - שהרי ייתכן והוא צודק. ואז התחלתי לכעוס על עצמי - איך אני מדרדרת למצב כזה?! כרגע שנינו נמצאים אצל הוריו (אני לא סובלת את חמי אבל זה כבר עניין לפורום אחר). כל פעם שאני מנסה לתקשר - הוא נאטם. אני לא מבינה לפעמים מה אני עושה פה ומה מחזיק אותנו יחד. אמא שלו החליטה להתערב - היא ובעלה הולכים לייעוץ (אחרי 43 שנות נישואין) - אז היא רצתה לקבוע לנו תור. בעלי סרב בתוקף. עכשיו מה?
שלום לכולם. החלטתי להפסיק להיות בחזקת "נוכחת - נפקדת". הגיע הזמן
אני אשתדל לקצר. אנחנו נשואים שנה וחודשיים, וביחד 3 שנים וארבעה חודשים.עברנו לגור יחד אחרי חודשיים, והכל "זרם על מי מנוחות". לפני שנה, שנינו היינו מובטלים, ואז בעלי החליט לנסוע לטיול ארוך למזרח. אני נצטרפתי (למרות שעדפתי להשאר בארץ). יצאנו את הארץ באפריל 2003. בעשרת החודשים שחלפו מאז ועד לפני שבוע, קשה לאמר שממש נהננו מהטיול. הרבה חיכוכים, האשמות (ההאשמה המרכזית: בגללך אני נאלךץ כל הזמן לוותר כדי שלך יהיה נוח). לקראת החזרה לארץ, המצב החל להיות ממש חונק- אני כבר התחלתי לדבר על פרידה זמנית - אני אצל הורי והוא אצל הוריו לשבועיים שלושה. 10 חודשים, 24 שעות ביום, זה יותר מידי. במהלך הטיול, הואשמתי בבוגדנות, בתוקפנות , במשחקי כוחות וכו' וכו'. באיזשהו שלב התחלתי כבר להאשים את עצמי - שהרי ייתכן והוא צודק. ואז התחלתי לכעוס על עצמי - איך אני מדרדרת למצב כזה?! כרגע שנינו נמצאים אצל הוריו (אני לא סובלת את חמי אבל זה כבר עניין לפורום אחר). כל פעם שאני מנסה לתקשר - הוא נאטם. אני לא מבינה לפעמים מה אני עושה פה ומה מחזיק אותנו יחד. אמא שלו החליטה להתערב - היא ובעלה הולכים לייעוץ (אחרי 43 שנות נישואין) - אז היא רצתה לקבוע לנו תור. בעלי סרב בתוקף. עכשיו מה?