חדשה בפורום
מדהים אותי לקרוא את הדברים שאתם מצליחים לכתוב, אתם ממש מצליחים להוציא לי את המילים מהפה, המילים שלא מצליחות לצאת כבר חצי שנה. לפני חצי שנה נלקח מהעולם הזה אהובי והוא אפילו לא בן 30 נפרדנו ממנו ביום הולדת שנתיים של בני הבכור ואני הייתי בחודש שביעי. לא דיברנו על המוות ולא חשבנו אפילו להיפרד, לא העלנו על דעתנו כזה תסריט אכזר, חשבנו שיהיה לנו זמן, שנדע כשזה יגיע. אבל הוא נסע לטיפולים בחו"ל ולא שב. מאז ועד היום, חצי שנה עברה, ילדתי את בננו השני, החיים כאילו ממשיכים, אני מגדלת אותם הכי טוב שאני יכולה אבל אני תקועה, לא מצליחה להמשיך כל הזמן חושבת רק עליו וחיה מעצם זה שיש נשימה באפי, מכח האינרציה. לא יודעת לצאת מזה ולא ממש רוצה רוצה רק שיתקנו את הטעות האיומה שקרתה להם שם למעלה ויחזירו אותו חזרה אלינו. יש לי חברים רבים ומשפחה אבל זה לא זה, אני לא מצליחה להתנחם בהם, בחיינו היינו קודם כל אנחנו כזוג, אף-פעם לא לבד. מה עושים עם הכאב הזה? עם הלבד הזה? מישהו מכיר קבוצת תמיכה לאלמנים\ות צעירים\ות ?
מדהים אותי לקרוא את הדברים שאתם מצליחים לכתוב, אתם ממש מצליחים להוציא לי את המילים מהפה, המילים שלא מצליחות לצאת כבר חצי שנה. לפני חצי שנה נלקח מהעולם הזה אהובי והוא אפילו לא בן 30 נפרדנו ממנו ביום הולדת שנתיים של בני הבכור ואני הייתי בחודש שביעי. לא דיברנו על המוות ולא חשבנו אפילו להיפרד, לא העלנו על דעתנו כזה תסריט אכזר, חשבנו שיהיה לנו זמן, שנדע כשזה יגיע. אבל הוא נסע לטיפולים בחו"ל ולא שב. מאז ועד היום, חצי שנה עברה, ילדתי את בננו השני, החיים כאילו ממשיכים, אני מגדלת אותם הכי טוב שאני יכולה אבל אני תקועה, לא מצליחה להמשיך כל הזמן חושבת רק עליו וחיה מעצם זה שיש נשימה באפי, מכח האינרציה. לא יודעת לצאת מזה ולא ממש רוצה רוצה רק שיתקנו את הטעות האיומה שקרתה להם שם למעלה ויחזירו אותו חזרה אלינו. יש לי חברים רבים ומשפחה אבל זה לא זה, אני לא מצליחה להתנחם בהם, בחיינו היינו קודם כל אנחנו כזוג, אף-פעם לא לבד. מה עושים עם הכאב הזה? עם הלבד הזה? מישהו מכיר קבוצת תמיכה לאלמנים\ות צעירים\ות ?
