חדשה בפורום

[tabambi]

חדשה בפורום

היי לכולן,

אני חייבת להודות שכבר תקופה שאני מתיישבת מול המחשב, נכנסת לפורום, קוראת דיונים ותגובות..
אבל בשניה שהאצבעות נוגעות במקלדת..אני לא מסוגלת להתחיל לכתוב

אני בת 30 אוטוטו, נשואה 3 שנים והרומן עם אנדו' התחיל כבר בגיל 16 (רק שאז, לא ידעתי שיש חיה כזו).
כאבי מחזור חזקים, דימומים כבדים, כאבים בעת קיום יחסים - נשמע מוכר?
במהלך השנים ביקרתי אצל לא מעט גניקולוגים אבל תשובות הגיוניות לא ממש קיבלתי.

על אנדו' שמעתי בפעם הראשונה (לגמרי במקרה, לפני כשנה)
התחלתי לחקור קצת באינטרנט,קראתי מאמרים ופוסטים כאן בפורום, במקביל הגעתי בהמלצת חברה למרפאה בתל השומר.

אובחנתי כסובלת מאנדו' לפני שנה ואתמול למעשה היה אמור להיות הניתוח (לפרוסקופיה+היסטרוסקופיה).
שעה לפני הניתוח הודיעו לי שהוא מבוטל בגלל מחסור ברופאים מרדימים, כרגע אני ממתינה שיקבעו לי תאריך חדש...

קשה לי להסביר במילים את תחושת התסכול מאיך שהדברים התנהלו מאז ועד היום.
את התחושה הזו שכרגע החיים נמצאים בסוג של 'תקופת המתנה', מכל מיני בחינות..

רציתי להגיד לכן שקריאת הפוסטים כאן עוזרת לי מאוד ומעודדת אותי כשאני באון (גם אם עד היום לא לקחתי חלק פעיל בהם,
אלא כ'משקיפה' מהצד').
באיזה שהוא מקום זה נחמד לדעת שיש מקום כמו הפורום שאפשר לדבר על אנדו' בלי שמישהו ירים גבה ולא יבין באיזה
שפה דיברת...

 

[זואילי]

וואי איזה באסה

יודעת כמה זה מבאס לקבל דחייה של ניתוח.
ואצלך עוד שעה לפני... אוףףף.

אז מה בעצם היה מלפני שנה ועד היום? מה היה בין? ולמה לקח שנה עד לניתוח?

 

[tabambi]

הי זואילי

לתל השומר הגעתי לפני שנה, ואחרי בדיקות ועוד בדיקות, קבעו לי את התור לניתוח
אבל עד שהגעתי בכלל לשם עברתי גיהנום מצד קופת החולים, בין עם זה ערימות של בדיקות,
וויכוחים על טפסי 17 לתל השומר, אבנחות לא מדויקות, המתנה והרבה..(להבנתי אין להם הסדר עם תל השומר).
שכחתי לציין שבקופ"ח התנגדו בכלל שאעבור תהליך כלשהו בתה"ש, וניסו כל הזמן למקד אותי בכניסה להריון עם IVF.
תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהסיבה שבאמת הגעתי אליהם אז.. כאבי התופת הלא מוסברים והרצון שלי שיקלו עליי
ויגידו לי מה יש לי..

בדיעבד אני יודעת שטוב שאני ובן זוגי התעקשנו ולא וויתרנו, ידעתי שאני לא ממציאה כאבים ובטח שלא מגזימה..
חבל לי שלא הכרתי לפני כן את הפורום, לא היה מי שינחה וידריך אותי, ייתן את העצות והעידודים וכמובן יכניס אותי לפרופורציות

יש למישהי טיפים של אחרי הניתוח? או סתם חוויות טובות/לא טובות שזכורות לה מהניתוח? (אחרי הדחיה של הניתוח וההמתנה לתור הבא.. התחלתי פתאום קצת לפחד),

 

[זואילי]

כן, הקופות תמיד עושות בעיות

אבל ממה שראיתי אצלי ואצל חברותיי - ברגע שמתחילים ללכת קבוע לביה"ח לביקורות ובדיקות אז נותנים טפסי 17 בלי בעיות.

יש המון טיפים אחרי ניתוח, אפילו לדעתי עוד בדף זה, לגיגי המנותחת האחרונה לבינתיים

פשוט תרשמי "טיפים" במנוע החיפוש למעלה משמאל או שתחפשי בדפי הפורום שירשורים רלוונטיים.

עברתי 2 ניתוחים לאנדו במח' נשים. הייתי מאוד מרוצה. והאחיות שם מקסימות. (פה ושם יש כאלה שלא ממש טובות עם מחטים אבל נו שוין) גם האישפוז שם היה סבבה.

מקווה שלא תמתיני יותר מדי לתור הבא.

 

[kikona126]

זוזו הבעיה היא עם הט 17

או בכלל עם ההוצאת הפנייה?

 

[זואילי]

?? הפעם הראשונה.. כשרוצים

לקבל הפנייה...
צריך לעבור את מכשול רופא המשפחה/גניקולוג.
ונניח כן אישר ייפי היי.
או אז צריך לעבור את משוכת הקופה - במידה ויש סירוב של המינהלת או איך שלא קוראים לזה להוציא את הטופס הנכסף. (למשל מכביסטיות שרוצות לפנות לבי"ח מאיר).

 

[kikona126]

אה אז שלב אחד עברתי

כי האנדוקרינולוגית שלי מביאה לי הפנייה...

 

[nsy1987]

קיקונה, למה את מטופלת גם אצל אנדוקרינולוגית?

סוכרת או בלוטת התריס?
אני הייתי בתת פעילות עם אלטורקסין שנתיים. התאזנתי. ו הפסקתי עם האלטרוקסין ועכשיו אני בהריון עם היפר.
את חושבת שיש קשר לאנדומטריוזיס? נראה לך שזה סתם, כאילו מי שנדפקה עם גוף דפוק נדפקת עד הסוף???

 

[kikona126]

ביתי אבל עכשיו

כשהבדיקות יצאו תקינות, אז היא שולחת אותי לתל השומר...
הגעתי הגעתי. אליה כי בכל פעם שיש מחזור אני מתנפחת ומתנפחת ולא מתפוצצת... חשבו שזאת הבלוטה...
אבל זה לא, הגינקולוג טוען שבגלל האנדו והגלולות הכבד שלי מתנפח... ונחשו מה, צריך פויה של דיטה מיוחדת... האנדוקרינולוגית טוענת שאלו נוזלים שלא יוצאים... ניראה מה הגינקולוג שלי יגיד שאני אפגוש אותו במחלקת הפי אמ אס

 

[mayoosh10]

אין לך מה לפחד

טבעי לפחד מהניתוח אבל באמת שאין לך מה.. אני בת 16 רק ועברתי את זה לפני כמעט חודשיים כמו גדולה

בדרך לחדר ניתוח קצת בכיתי וגם אחריי שיצאתי כי היו כאבים אבל ישר הביאו לי משהו בווריד
ממליצה לך אחריי ניתוח לא לשקוע בבית לגמריי אלא להפך ללכת אחריי שלושה ימים סיבוב קצת בחוץ זה עוזר יותר להחלים
כמה שפחות לשכב , לנסות לשבת אפילו לשכב באלכסון עם כריות מאחורה
אני אחריי שבוע וחצי בערך כבר הייתי חופשייה לגמרי יכולתי לצאת לכל מקום , קצת כאב אבל התגברתי ולקחתי משכחי כאבים
בסך הכל עוברים את זה !
בהצלחה

 

[גיגי351]

לאו דווקא מתאים לכל אחת

היי מאיוש' בהמשך להודעתך....כתבת שאת ממליצה כמה שפחות לשכב ורצוי ללכת כי זה עוזר יותר מהר להחלמה.
הרשי לי לספר לך שלי למשל אחרי הליכה קצרה מיד חוזרים הכאבים והבטן מתנפחת.
כששוטטתי במנועי חיפוש לגבי מה עדיף להתהלך או לשכב אחרי ניתוח הבנתי מתשובות הרופאים שהם ממליצים כמה שיותר לשמור על מנוחה וכמה שפחות לזוז .כי הכל עדיין פצוע וטרי בתוך הבטן והאגן וחשוב לתת למקום שעבר טראומה להחלים.וכדי להגיע להחלמה מלאה צריך לשכב וכמה שפחות לזוז.
ובלי שום קשר אני ממש שמחה בשבילך שאת מחלימה יפה ומרגישה טוב.

 

[זואילי]

בכל תחום שהוא - מה שמתאים לאחת

לא בהכרח מתאים לאחרת.

אם הגוף שלך מתעייף ומתחיל לכאוב גם נגיד אחרי הליכה של 5 דק'. ברור. תנוחי.
אבל מנוחה לא חייבת להיות בשכיבה. *אלא אם הגוף דורש שכיבה כמובן*...
אפשר לרפד כורסא עם כריות ולשבת. גם זו מנוחה.

שאלתי אותך כבר כמה פעמים - את לוקחת משככים בבית?
אם היית עכשיו עדיין באישפוז, וכבר כתבתי לך את זה - היו מפוצצים אותך מבוקר ועד לילה במשככים.
כי ניתוח זה דבר כואב. ולמה לסבול אם אפשר להקל?
אם יש לך משככים מותרים, אם את יכולה ליטול אותם כל 4 שעות, כי-את-אחרי-ניתוח, אז גם הניידות שלך תהיה נוחה יותר וארוכה קצת יותר. ואז ההחלמה קצרה יותר.

אני את ההנחיות שלי קיבלתי מהרופאים שטיפלו בי - ולגביי ההנחיות היו כמה שפחות לשכב.
כשרופאיי חשבו שאינני ניידת מספיק, קיבלתי קלקסן לדילול הדם! כי חשבו שאני כל הזמן ישנה...
רק כשביקשתי מהאחיות שיספרו לרופאים כמה אני צועדת - הפסיקו לי מדללים.
אני נתבקשתי לקום מהמיטה יומיים - שלושה אחרי ניתוחים. גם אחרי פתיחת בטן.
תוסיפי לזה את התרגילים שכתבתי לך עליהם - והייתי פנתר.
אחרי ניתוח פתיחת בטן שיחררו אותי כ4 ימים אחרי - הבייתה.
תידלקתי משככים בבי"ח ובבית - ומהר מאוד החלמתי.
כל מי שאני מספרת לה על זה ועברה פתיחת בטן - לא מאמינה איך זה אפשרי כזה שיחרור מהיר.
צרחתי על הפיזיותרפיסטית שהכריחה אותי לקום, כאב לי כמובן גם עם משככים (בכל זאת חתכו בטן לאורך) אבל כאב כמובן פחות כי הייתי מסטולה. ליפפו לי על הרגליים תחבושת אלסטית מכף הרגל ועד לירך (לשמור על לחץ דם ושלא יהיה קרישים) ובעודי צועקת - צעדתי.
שבועיים אחרי אותו ניתוח אני זוכרת שכבר עברתי לאופטלגינים ואז סיפרתי לסוריאנו שעכשיו אני מרגישה כמו אחרי לפה'

אם אינני טועה, חודש אחרי ניתוח בטן זה כבר חזרתי לעבודה.

נכון שזה תלוי גוף וכל גוף יש לו הקצב שלו. ואני אישית יודעת שאני מחלימה היטב מניתוחים בבטן.
אבל ידוע הוא שניידות מזרזת החלמה.
וידוע ששיכוך כאב מאפשר ניידות.
אז המשוואה מאוד פשוטה.
כמובן - במסגרת היכולות שלך.

אני ממליצה כאן חזור והמלץ על לבקש מהמלווה שגב המיטה שלך יהיה מורם כשמוציאים אותך לחדר אחרי ניתוח. עשית את זה?
אני ישנתי ככה יומיים ראשונים. שינה עם גב מורם.
כאבי הגז שלי היו בשני ניתוחים עניין של יום וחצי בערך.
זוכרת בניתוח הראשון שלי - הייתי בחדר עם עוד חברה אנדואית מנותחת. היא שכבה פלאט כל הזמן. לקח לה שבועיים להיפטר מכאבי הגז. סבלה מזה גם בבית.
אצלי כאמור - עבר מהר.
ההבדל היה - אני הייתי רוב הזמן עם גב מורם - היא לא.
אני הייתי ניידת ורוב הזמן מחוץ למיטה (פשוט יושבת על כורסא וכמובן הולכת)
היא לא.
אז המלצה כזאת - שווה לנסות.
יועיל - תרוויחי.
לא יועיל - זה ממילא לא משנה...
ואת עדיין נותנת לגוף מנוחה כשהוא צריך.

משככים הזכרתי?

תנסי.

(פונה אלייך אבל זה מכוון לכל מי שקוראת ולפני ניתוח)

אני זוכרת גולשת שהיתה כאן בעבר, שנמנעה מלשכב על הצד אפילו, בגלל הכאב בצלקות.
אבל היי... מה עדיף? צלקת דביקה ונייחת שכל תנועה וכל נשימה מכאיבה לה, מאשר צלקת גמישה?
מי שתתמסטל היטב תוכל גם להגמיש צלקת ואפילו השם ישמור - להתמתח (בעדינות רבה כן?). ברור שזה יוביל להחלמה טובה יותר של הצלקת.

יש הרבה יתרונות לניידות כדי לזרז החלמה.

ימים ראשונים אחרי ניתוח זה לא הזמן להיות גיבורים ולסבול בשקט או ברעש.
צריך לעשות כל מה שניתן כדי לצלוח את זה ואז לאט לאט הכל חוזר למקומו.
וכמובן - לא בכוח. הכל בגבולות היכולת. אבל גם לעבוד על הראש. כי משם הכל מתחיל.

 

[liats80]

גם אצלי

בשני הניתוחים (שבוצעו בבתי חולים שונים בארצות שונות) הרופאים נתנו הוראה לקום ולהתהלך בהקדם האפשרי - ברגע שהוציאו לי את הנקז (בפעם הראשונה זה היה יום אחרי ובפעם השנייה יומיים אחרי).
לא דובר על ריצה או הליכה ממושכת, אלא פשוט להתהלך מעט במסדרון, כמה שאפשר, לחזור לנוח עם עדיפות לישיבה, ואז אחרי שעה שעתיים לנסות שוב וללכת עוד טיפה.
אני בהחלט חושבת שזה עוזר להחלמה מהירה יותר.
אבל - כמובן, צריך להקשיב לגוף.
אם אי אפשר להתהלך, אז אי אפשר.
אציין שגם אני נטלתי משככי כאבים קלים בימים הראשונים לאחר הניתוח (כארבעה-חמישה ימים).

 

[kikona126]

לי סוריאנו אמר לא לשכב במיטה...

אבל התעקשתי לחזור לשגרה מהר...
אני חושבת שאם זה היה קורה עכשיו הייתי מנצלת את זה כדי להתפנק

(זקוקה לחופש)

 

[kikona126]

לייק!

צודקת! אני גם הייתי בין אלו שישר קמו מהמיטה... אבל היתה נחיצות כי כניראה מתחו יותר מידי את השריר האנכי בבטן או קרעו אותו כי לא יכלתי לבור משכיהב לישיבה או לקום במשך הרבה זמן ללא תמיכה,.. אז אחרי שבוע וחצי התחלתי תרגילי חיזוק על השריר ההפוך.
צריך להכיר את הגוף שלנו כדי לדעת למה הוא מסוגל ולמה לא...

 

[גיגי351]

בתור מנותחת טרייה

היי לך.
בתור מנותחת טרייה שעברה ניתוח לפני 8 ימים אני יכולה לומר לך שגם אני חששתי ופחדתי עד מאוד מהניתוח ואת יכולה להיסתכל פה בפורום בהודעותיי לאורך כל הדרך. הבנות פה תמיד הרגיעו אותי וחיזקו אותי אבל התקופה של לפני הניתוח הייתה מהולה בחרדה אחת גדולה.
אני הגעתי לניתוח עקב ציסטה בשחלה וחוסר פיריון אבל ללא שום כאבים כלל.
כרגע אני עדיין בתקופת החלמה. לניתוח כמובן הגעתי אחרי טרום ניתוח שבה בדקו לי דם,ריאות,ואולטרסאונד.
לניתוח כמובן הגעתי בצום.
הכניסו אותי לחדר ניתוח עם זריקת הרדמה כללית ואחרי שעתיים ורבע היתעוררתי מנותחת. כמובן שלא הרגשתי כלום.
מיד הרגשתי בכאבים האיומים אבל נתנו לי מורפיום וזה הרגיע אותי .
ביומיים הראשונים של הניתוח הכאבים מורגשים וקשה ללכת. אני אישית ממליצה לא להרבות בהליכה כי זה עושה כאבים בבטן וצריך לשמור על מנוחה כדי שהתפרים והפצעים יתאחו.
כמובן לחובה להימנע מלהרים משאות כבדים .זה יכול לפרום את התפרים.
מיד אחרי הניתוח ממליצה גם לשתות מיץ שזפים כדי לעודד פעולת מעיים,מנוע עצירות.
ממליצה להביא נייר טוואלט מהבית כי הנייר של בית חולים ממש לא ידידותי .
לבקש מהאחות שאם צריך חיבור לקטטר שתעשה זאת בעודך תחת הרדמה.וכשמוצאים לך את הקטטר לבקש שיעשו זאת בעדינות רבה.
את החוויה שלי מהניתוח עדיין קשה לי לתאר כי אני מנסה לעקל את מה שעברתי. כאמור נכנסתי ללא כאבים וחשבתי שיש לי רק ציסטה אבל נאמר לי שהיתגלו אצלי הרבה "דברים טובים נוספים" בבטן. לכן אני עדיין קצת המומה ולא מעקלת.
כיום כמעט ואין כאבים אבל עדיין קשה לי ללכת רצוף יותר מ-7 דקות. הבטן מאוד נפוחה ,ורק אתמול פסק לי הדימום(ספק מחזור ספק דימום עקב הניתוח)
מקווה שעזרתי קצת.
גיגי.

 

[liats80]

אויש

קודם כל ברוכה הבאה!

כמה מאכזב ומעצבן שבטלו את התור ועוד שעה לפני הניתוח. לא יאמן.
אני רק יכולה לתאר לי את התסכול, אחרי שכבר בטח היית איכשהו מוכנה לזה נפשית.
מקווה שיקבע לך תור חדש בהקדם.
שמחה שבכל זאת הגעת לתל השומר, למרות כל הקשיים שהערימו עלייך. לפחות את יודעת שכשהניתוח יגיע תיהי בידיים טובות.
טיפים, כמו שזואילי כתבה, יש הרבה. החל ממה לקחת איתך לניתוח דרך ההחלמה ומה לשאול את הרופא. פשוט תנסי לעשות פה חיפוש וגם תסתכלי בהודעות הנבחרות.
אם יש לך שאלות, אנחנו כמובן כאן.

ליאת.

 

[tabambi]

בנות יקרות

המון תודה על העזרה והחיזוקים שלכן

אין לי ספק שהגעתי למקום הנכון

 

[אדר 27]

היי לך, אני רוצה רק להוסיף משהו משלי

אניי ממש בדיוק באותו הגיל שלך ומכירה את האנדו מגיל 12 כשהתחיל המחזור וכאבי התופת, אצלי גיליתי לבד מכתבה בעיתון, ורק בגיל 25 עשיתי את הניתוח הראשון כך שאני מבינה המון באטימות של רופאים מבינה את התסכול וכמו כולן מבינה את הכאבים הנוראים. אה ושכחתי לציין שאצלי הרופאה הגאונה ידעה מה יש לי רק לא טרחה לספר לי וכשרציתי טופס 17 לניתוח היא לא הסכימה לתת לי ופניתי לנציב הבריאות והפלא ופלא אחרי שבוע קיבלתי אישור.
אני מאוד מאוד מבינה אותך, תדעי רק שאחרי שתעשי את הניתוח חייך ישתנו פלאים אני אחרי ניתוח שני (עשיתי עוד אחד לפני כמה חודשים) ויש לי בן בן 2.5 מהפריה אחרי הניתוח הראשון ומחר אני הולכת להתחיל הפריה שניה לילד שני אז הסירי דאגה מליבך אחרי הניתוח הכל יהיה יותר טוב ב״ה תחלימי וחודש אחרי תוכלי לנסות להיכנס להריון.
אנחנו כאן לתמיכה תמידית!!!