חדשה בפורום

[malica]

חדשה בפורום

שלום אני חדשה בפורום ונכנסתי לפורום לשמוע בעצתכם. הבן שלי בן 6 (בסוף החודש) הפך לאחרונה להיות ילד חצוף ביותר השיא היה היום כאשר המטפלת בגן בקשה ממנו לקנח את האף והוא ענה לה שהוא יקנח את האף ואחר כך הוא יקנח לה את הטוסיק עם הנזלת שלו. מה עושים \ אומרים לילד שמתחצף ככה כבר אמרנו לא שזה לא מקובל ושזה עצוב לנו לשמוע שככה הוא מדבר ושזה פוגע ולא נעים ושאסור ושאנחנו כועסים ומאוכזבים. הוא כבר נשאר בבית בלי חברים בגלל החוצפה שלו ועדין הוא מתחצף. לפעמים הוא אומר שכחתי שאסור, לפעמים הוא מאשים את הגן שהוא לא רוצה להיות יותר בגן ולפעמים הוא אומר שהוא לא רוצה להיות במשפחה הזאת. הוא מפריע במפגשים בגן לא מקשיב לגננות שלו. זורק ובועט בדברים בלי לשים לב בכלל. והגרוע מכל זה שאחותו הקטנה מתחילה לחכות את ההתנהגות שלו. מה עושים?

 

[liatc2]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif מציעה

למצוא את הטוב ואת זה לשבח. אם מזה זמן אתם נוקטים בשיטת ה"התאכזבנו ממך", אין לו כבר לאן לשאוף. כדאי לשנות את התגובות ולהאדיר את הטוב שבו הוא נוקט. אם זה כאשר עוזר בדבר כלשהו בבית, אם כאשר מוותר לאחותו, כאשר מגלה עצמאות, או כל דבר אפילו פעוט אחר. כדאי במקביל לדלל את התגובות הכועסות על דברים שאסור. אני משוכנעת שהוא יודע מה מותר ומה אסור ופשוט רוצה לזכות בתשומת ליבכם. ברגע שהוא יקבל את אותה כמות תשומת לב אבל חיובית, על דברים חיוביים, הוא יבחר בבוא הזמן להתמקד בכך. אני בטוחה שהוא שם לב למעשיו ולא כפי שכתבת "זורק ובועט בדברים בלי לשים לב בכלל". הוא פשוט בוחר להיות הילד הרע ואתם צריכים לנסות למצוא את ההסבר ולהמשיג לו את המציאות. האם התחיל בכך רק לאחרונה? אם כן, מה היה הטריגר? ואם לא, מתי החמירה ההתנהגות? האם יש גם דברים חיוביים שהוא עושה בגן, ומקבל עליהם חיזוקים? אמירה כפי שציינת עשויה להיות תמימה ואף שובבית אצל ילדים בחובה, ואני לא בטוחה שהוא הובן כראוי. נשמע גם שאולי הוא זקוק לכם קצת יותר. אמירות כמו "לא רוצה להיות בגן" (=רוצה להיות יותר בבית) או כאשר מאוכזב "לא רוצה להיות במשפחה הזאת" (=כי ציפיתי שתבינו אותי ואתם לא!) יכולות לרמז על הבקשה כלפיכם, אותה הוא מבטא בהתנהגותו. ולגבי אחותו, ברגע שהיא תיווכח שהוא מקבל תשומת לב חיובית על התנהגות רצויה, היא תאמץ זאת בהתאם. במידה ולא יעזור, תוכלו לפנות אליי במסר להמשך ההתייעצות. בהצלחה ליאת אמא לארבעה מטפלת רגשית לילדים ונוער ומדריכת הורים

 

[malica]

תודה רבה

העצה שלך בהחלט נשמעת טוב ואני יאמץ אותה בחום אנחנו גרים בקיבוץ ולאחרונה בני התחיל להסתובב עם ילדים יותר גדולים ממנו (בשנתיים שלוש) בשעות אחה"צ שאחד מהם הוא בן של שכנה וחברה והשני הוא נספח אליו. הם עושים המון שטויות של ילדים בגיל שלהם והוא מנסה להשתלב ולמצוא חן בעיניהם זה לא כמו בעיר שלא לוקחים את הילד לחברים שלא רוצים את השפעתם. פה זה קיבוץ הם כאן בחוץ על הדשא בבית ובכל מקום. עם רוצים ועם לא. בגן יש ילד שכל פעם שמשהוא קורה השם של הילד השני מוזכר אף הוא. אני לא מאשימה את הילדים האלה אבל לפעמים השילוב שלו איתם גורם לו להיות יותר שובב וחצוף (לפי שפת המבוגרים). היו לי רגעי משבר שהודעתי שאנחנו נעזוב את הקיבוץ כי השילוב שלו עם הילדים פה לא מוצלח. מה עושים שהילד שלך נמשך דווקא ל"טרבל מייקרז".

 

[פלגיה]

שלום לך וברוכה הבאה

אני מצטרפת לשאלה של ליאת, כדי לשאול אם זה משהו שהיה תמיד, או שזו צורת התנהגות חדשה שהתחילה לאחרונה? הסיפור הוא סיפור קשה למדי. נשמע כאילו כל ההתנהלות שלכם איתו, היא נגדו ומולו, וכל כולה על מישור של מאבק (תקני אותי אם אני טועה) כדאי לנסות להסיט לפחות חלק מדרך העבודה לדרך של חיזוקים ומחמאות, ושל עבודה ביחד במקום מלחמה. מעבר לכך חשוב לדעת באמת האם זה משהו שתמיד היה שם, או שזו התפתחות חדשה, וכן האם יתכן שהגן לא מתאים לו בשלב הזה.

 

[malica]

הוא לא הייה ככה תמיד

לא הוא ממש לא הייה ככה תמיד בגן הקודם הוא הייה מוביל חיובי לגמריי, היו לו חברים טובים שעד היום הוא בקשר טוב איתם וכשהוא איתם אין את הדברים האלה. זה משהוא של שהתחיל לפני שלושה ארבעה חודשים. לפני זה הוא לא הייה תחרותי ולא נגרר ולא נסחף לתיגרות לא מעליב ולא פוגע. זה חדש לגמרי ואנחנו באמת לא יודעים איך לאכול את זה. ולפעמים אני מאשימה את עצמי שהבאתי אותו למקום הזה ושהמקום אשם בשינוי הזה (מקום = גן, ילדי הקיבוץ והאנשים). יכול להיות כזה דבר, שהמקום אשם? יש מצב שאת צודקת לפעמים אני גם מרגישה שאנחנו כל הזמן רבים איתו ושזה כבר ממש מתיש ולא נעים. הוא לא מקשיב פעם ראשונה ואז אני מודיעה לו שאני אבקש עוד פעם אחת ואחר כך אני לוקחת אותו. שיבחר עם הוא רוצה ללכת לבד או שאני אקח אותו (למקלחת, למיטה לאוטו וכו') בפעם השלישית אני לוקחת אותו ואז הוא כועס שאני לוקחת אותו ומכאן זה ממשיך הלאה וזה רק דוגמא אחת.

 

[ע ל ו מ ה]

נשמע מאד דומה לתיאור המצב אצלנו (לפני שנתיים)

בשלב מסוים איזו חברה אמרה לי "הילד מביע מצוקה, הוא מזמין אתכם ללכת לטיפול משפחתי". חברה חכמה, זה פקח לי את העיניים, והלכנו. את הטיפול המשפחתי אנחנו ממשיכים עד היום במינונים שונים, מאד עוזר לי הליווי התמידי הזה. אבל קונקרטית לגבי הילד, אחרי הפגישה השלישית המטפלת המשפחתית הראתה לי את הדינמיקה הרעה במשולש אני-בני-הגננת. כן, היה משהו ביחס שלה אליו שלא תיווך אותו נכון לגן. אני מצידי מאד מאד ניסיתי להתחבר אליה כדי שתראה כמה הילד בסדר. המטפלת הגדירה את זה כ-joining: הילד מבין שהגננת חושבת שהוא לא בסדר, הוא מבין שאני חושבת שהגננת בסדר, ומכאן הוא מסיק שגם אני חושבת שהוא לא בסדר. היה עצוב מאד לראות את דו"חות הגננת מתחילת השנה ומסופה, כשבראשון מתואר ילד שלא מוצא את עצמו (זקוק לתיווך) ובשני מתואר ילד מציק (שכבר לא מצליח לצאת מהמעגל). בו ביום (זה היה חופש גדול) התקשרתי לגן אחר ואת השנה התחלנו בגן חדש.

 

[דינה ויסוצקי]

מה מסתתר מאחורי הברוש?../images/Emo146.gif

ברוכה הבאה. את מתארת פה מצב שהוא לא פשוט, לא לכם, לא לו ולא לאף אחד מיושבי הבית. "הפך לאחרונה", הייתי שמחה לשמוע עוד פרטים על מה יכל לקדם את ההתנהגות החצופה שלו? גן, מעמד הבוגר בגן, שינויים בבית, קושי, מצב רוח שלכם, התפתחות או תשומת לב לבת (בת כמה היא?) או כל דבר אחר. במקביל הייתי שמחה שתגלו את ילדכם מחדש אומר: תתחילו להרכיב משקפיים ורודות הבוחנות בהתחלה אפילו בפינצטה את החוזקות שלו, את התרומה והמועילות שלו כי בלעדיים ילד ככל אדם לא ירגיש שייך. הוא מאותת במילים של לא רוצה להיות בגן, במשפחה והמטרה כרגע היא להעלות את הערך והחשיבות שלו במעגלים שונים בחייו. את חיזוק הערך ניתן לעשות ע"י שימת לב ועידוד היכולות. במקביל הייתי שמחה שתשוחחו איתו קודם (לא אחרי חוצפה), תשוחחו שיחה באווירה טובה ובזמן רגוע בו תאמרו כמה קשה לכם ההתנהגות שלו (חשוב להתמקד תמיד בהתנהגות ולא בילד- הילד אהוב ורצוי גם כשהוא טועה) ושזאת הבחירה שלו איך לדבר אך בידכם הבחירה לא לענות או לזוז מהמקום כשהוא מדבר בצורה חצופה או פוגעת. תאמרו לו שהחלטתם להפסיק לכעוס על החוצפה שלו . תאמרו לו שאתם מאמינים ביכולת שלו לומר את הדברים אחרת. וכאשר החוצפה תגיע היו עקביים בהחלטה שלכם. אל תתנו לו תשומת לב ע"י כעס או הרצאות. האמינו ביכולת שלו להשתנות ומיצאו את הטוב במעשיו הוא הרי ילדכם. בהמשך הייתי משתפת את הגננת בהחלטה שלכם ומבקשת ממנה גם להוריד תשומת לב מהחוצפה ולחזק אותו. עלו והצליחו פתוחה לשאלות דינה מנחת ומדריכת הורים.

 

[malica]

תודה על התגובה

כפי שכתבת הוא אכן בוגר השנה בגן. וכן יש קושי ועיפות ולחץ מעבודה והמצב הכלכלי ולא חסר. מה שבהחלט תורם גם למצב הרוח. לגבי האחות אני חושבת שהוא גוזל ממנה צומת לב ולא ההפך. היא בת 3.5 . אבל לדעתי הוא גם מחקה התנהגות של ילדים אחרים בגן. תודה רבה על העצה אני בהחלט איישם אותה.