חדשה בפורום

mory001

New member
חדשה בפורום ../images/Emo45.gif

ערב טוב. אני חדשה בפורום שלכם, והאמת, חשבתי שיקח עוד הרבה זמן עד שאצטרף אליכם, אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. הבכורה שלי עומדת להתגייס. התאריך המקורי שלה היה אי שם בסוף אפריל, ואני ישנתי לי בשקט, דוחה את המחשבות על הגיוס, ואת הדאגות והחששות. עד ש...הגיע הקדמת הגיוס. ולא סתם הקדימו. הקדימו לה לסוף אוקטובר. (התקבלה לקצונה ייעודית - קצינת שלישות). התאריך החדש הגיע בסופשבוע שעבר, ואני עדיין לא מעכלת. אלוהים. האפרוחית שלי מתגייסת? (היא תתגייס לפני גיל 18). כבר? האמת היא שמיום חמישי ועד היום, בכל פעם שאני חושבת על זה או מדברת על זה (וגם עכשיו) אני דומעת. ואם עכשיו אני ככה, מה יהיה ביום הגיוס עצמו? אני נזכרת שכשקיבלה את הצו הראשון, בכיתי כל הדרך במעלית (3 קומות...). מה יהיה איתי? הגיוני יותר שהייתי שואלת מה יהיה איתה, אבל אני יודעת שהיא תהיה בסדר, הבעיה כרגע זו אני - או שאולי אני אגואיסטית? איך מתמודדים? (מקווה שזה הפורום הנכון).
 

oshiko

New member
ברוכה הבאה למועדון הלילות הלבנים

כל מקלדת שמשתתפת בפורום הזה מחוברת לקצות אצבעות כסוסות ציפרנים. ככה שאת לא לבד ... בינתים, כדי לבכות קצת פחות: -- תכתבי את כל אשר על לבך, בכל זמן, לפורום. על חשבוני. -- שנני את המשפט "צרת רבים חצי נחמה" (ברור לחלוטין שלמי שהמציא אותו לא היה מושג מה זה ילד בצבא ...) -- תעברי לקומה יותר נמוכה, ככה יהיו לך פחות קומות במעלית לבכות
 

אימשל2

New member
מותר לבכות. רק לקחת הכל בפרופורציות

את תמצי את ענין הבכי, כך או אחרת. נראה לי שעדיף כך: בחיפוש הזוית החיובית שבתהליך שעובר עליכם. מה גם, שמה שרואים משם לא רואים מכאן. כשהיא תהיה חיילת ותחייה בפועל את חייה החדשים יהיה לך ולה קל יותר להתמודד מאשר כיום כשאתן מתמודדות עם הלא נודע. זויות חיוביות שאת יכולה לתת את דעתך אליהן: הבת לא הולכת להיות חיילת קרבית. כך שהיא לא תהיה נתונה לסכנה גדולה יותר מאשר כאזרחית. היא צריכה לפרוס כנף מתי שהוא. אז המתי, כנראה שזה עכשיו. זה רק סימן שיש לך ילדה בריאה בגופה ובנפשה, שמתבגרת ומסוגלת לשרת בצבא. זו גם סיבה לגאווה ונחת לא רק לחששות וצורך עז לקשור אותה עוד קצת לסינור. תשתדלי למצוא לעצמך את כל הצדדים החיוביים שיש בגיוס של הבת ולהתמקד בהם. כמו שאני כל הזמן אומרת להורים חדשים, שכנוע עצמי הוא כלי נהדר להתמודדות עם חרדות/ חששות או כל דבר אחר. זה עובד. עובדה שחלקנו אפילו הורים ליותר מחייל אחד ואפילו קרביים ולא תאמיני - אנחנו מצליחים לישון בלילה. אנחנו אפילו מחייכים ועוסקים בעיסוקינו השוטפים. את הגעגועים לילדים והחרדה לשלומם אנחנו מצליחים לאפסן איפה שהוא מאחורי מסך ההדחקה. אנחנו ממש מצליחים לחוש גאווה וליטול חלק בחוויות שהילדים עוברים. זה לא קל. אבל מי אמר שלגדל ילדים זה פשוט?!
 

י רדן

New member
ברוכה הבאה../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif|

ערב טוב לך, ראשית בהצלחה לביתך בקורס, מאוד מבינה את הרגשתך, זוהי הרגשה שלומדים לחיות איתה כשילדינו מתגייסים לצבא. וכהורים התפקיד שלנו הוא תמיד לדאוג להם, בכל מקום שימצאו.. זה לא קל ,, זה קשה,, אך איזה ברירה יש לנו.. רק לקוות שיהיה להם טוב וללוות אותם ולתמוך בהם.. אנו כאן כדי לתמוך ולעזור אחד לשני איך מתמודדים? לומדים לחיות עם המצב החדש, יום הגיוס הוא יום לא קל לא לה ולא לך קחי זאת בחשבון וכן מותר לבכות.. קבלי חיבוק ענק וברוכה הבאה.
 

אממאא

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

צרת רבים לגבי לפחות, היא קצת יותר מחצי נחמה... אם את יודעת שהיא תהיה בסדר, אז יהיה בסדר. לנו, כאמהות, מותר לדמוע, כשהם הלכו לכיתה א' - דמענו כשהם הלכו לחטיבה - דמענו כשהם הלכו לתיכון - דמענו וכשהם סיימו תיכון - מה זה דמענו.... איך מתמודדים ?? שאלה קשה. בתור אמא לשניים קרביים ועוד אחד בדרך לגיוס, לומדים לנשום, לחיות, ולתפקד גם במצבים שקשה לנו, וכן, להיכנס לפורום הזה, לקטר, לשאול, לדבר. שיהיה בהצלחה
 

סמדר בנ

New member
ים של דמעות...

היא תהיה בסדר וגם את תהיי בסדר. בהתחלה יהיה לך קשה שהיא לא נמצאת - השינוי הוא מיידי וקיצוני. אח"כ מתרגלים. באמת, כפי שהמליצו לך אמהות אחרות, כדאי להסתכל על הצדדים החיוביים - במקרה שלך יש מן הסתם גאווה שהתקבלה למסלול קצונה יעודית - מה שכבר מראה על נתוני פתיחה גבוהים ויכולת גבוהה. אז ברוך בואך למועדון האמהות הגאות, ותכיני הרבה ממחטות ליום הגיוס - אם יש דבר מרגש זה כשהילדים עולים על האוטובוס שלוקח אותם פנימה להתחייל. אז את גם תראי שאת לא היחידה שבוכה....
 

שויו

New member
בהצלחה ותרגישי איתנו חופשי לבכות

אנחנו גייסנו את בכורנו לפני חודש. מה אספר לך: באותו היום היתי משוגעת חיכיתי כמו מטורפת לטלפון. הסתובבתי כמה ימים עם הרגשה כאילו לקחו לי מהגוף משהו. אבל, אחרי שהוא חזר ונכנסנו לתרגולת כל טלפון כל ערב בשעת ת"ש - התרגלנו. וזה קרה מהר משחשבתי. אני בטוחה שהילדה תהייה בסדר ואפילו תהנה ואת, את תתגעגעי ותלמדי לחיות עם זה. אגב, אני משקיעה חלק מגעגועי באפיה נמרצת וכל החברה שם בטירונות מחכים שהבן יצא לשבת ויחזור עם הקופסאות. המון בהצלחה לכם!!!!!!!!!!!!
 

oshiko

New member
שעת ט"ש = טרום שינה

זה המונח הנכון. להבדיל מת"ש = תנאי שירות.
 

אשד4

New member
הגעת למקום הנכון...

אמא יקרה, הגעת למקום הנכון... הייתי במצב דומה אך לפני שישה שבועות. ופה המקום היה לשאול את השאלות, לקטר, להביע חששות לשתף בתיסכולים וגם ברגעים של אושר וגאווה. פה הכל מתקבל באמפתיה והבנה, ומבחינתי, קבוצת תמיכה של ממש. שקוראים את התגובות מבינים שאת לא לבד... יהיו רגעים קלים, קשים - ממש מטוטלת.. אז שיהיה המון בהצלחה, ערב נעים אשד
 
למעלה