חדשה בפורום + שאלה !!

[חגית אמא של אלה]

חדשה בפורום + שאלה !!

אלה, בת שנתיים ןרבע, התחילה השנה גן בפעם הראשונה. יש לה "סמרטוטי" מגיל חודשיים בערך שהיא מאוד קשורה אליו, במיוחד בשינה ומצבים חדשים. הקשר איתו ממש "החמיר" מאז התחיל הגן והיא כמעט לא נפרדת ממנו. הסמרטוט הוא למעשה סינור ישן שגזרתי לשניים אבל היא קשורה רק לחצי אחד. השני הוא פחות מועדף ובטח לא יכול להחליף את אחיו. והנה הבעיה: ביום שישי כשבאתי לקחת את אלה מהגן, הסייעת אמרה שהסמרטוטי נעלם. הם הפכו את כל הגן ולא מצאו אותו. היא ייעצה לי להעמיד בפני הילדה עובדה שהוא נעלם ושהיא "תיאלץ" להסתפק בשני. כמובן שזה מצב בלתי אפשרי. הסייעת השניה אמרה שגיל שנתיים ורבע זה מצויין להיפרד מהחפץ, אבל אני ממש לא מסכימה. במיוחד שאני רואה כמה ביטחון הוא נותן לה. אלה סירבה בבכי ללכת הביתה בלי הסמרטוטי. נשארנו שם חצי שעה לחפש, ללא הצלחה. כל הדרך הביתה וגם כשהגענו היא בכתה ואני פשוט לא ידעתי מה לעשות. כבר דמיינתי את הגרוע מכל, שהיא תיאלץ לאמץ את השני. אחרי כחצי שעה- צלצול בדלת. הפתעה. הגננת ובידה הסמרטוט שנמצא אחרי חיפושים מרובים. אני כמעט בכיתי ואלה סירבה להיפרד ממנו לשנייה כל הסןפ"ש. ההתייעצות היא: איך כדאי לנסות ולהפחית את הקשר הפיזי ביניהם (רק מהחשש שהוא ייעלם שוב). היא לא מסכימה להשאיר אותו בתיק או במגירה. עד איזה גיל נהוג בדר"כ להידבק ככה לחפץ אהוב?. ושאלה טכנית... איך ניתן לסמרטט את התאום הפחות מועדף, למקרה הצורך...

. אמהות שמכירות מקרוב את נושא הסמרטוטים- נא עזרתכן !!!. תודה וסליחה על האורך... נעה- דרך אגב- זאת חגית מ"באופן". נעים להיפגש פה.

 

[נעה גל]

הי חגית ../images/Emo39.gif - ברוכה הבאה

לגבי "חפץ מעבר" לדעתי, לא צריך להפחית את הקשר הפיזי בינהם. יום אחד, בלי שבכלל תשימי לב, סמרטוטי יעלם מחייכם לעד. אני מגייסת לעזרתי וחיזוק דברי את ד.ו. ויניקוט. אם בא לך לעשות תואר בפסיכולוגיה בנושא, אז ויניקוט מדבר המון על חפץ מעבר. אני מצטטת לך מתוך הספר "משחק ומציאות" של ויניקוט בהוצאת עם עובד, עמוד 39: 1. התינוק נוטל לעצמו זכויות על האובייקט, ואנו מסכימים לכך. אף על פי כן, הפרה מסוימת של האומניפוטנטיות מאפיינת את המצב מלכתחילה. 2. התינוק מגפף את האובייקט בחיבה כשם שהוא אוהב אותו, או מטיל בו מום, בהתרגשות. 3. אסור לו לאובייקט להשתנות לעולם, אלא אם כן התינוק עצמו משנה אותו. 4. האובייקט חייב לשרוד בעומדו באהבה יצרית ובשנאה, וגם בתוקפנות צרופה, אם היא תכונה אופיינית. 5. עם זה, על האובייקט להיראות בעיני התינוק כמעניק חום, או נע, או בעל מרקם, או כעושה משהו שמראה שיש לו לאובייקט חיות או ממשות משלו. 6. מנקודת מבטנו, האובייקט בא מבחוץ, אבל לא כן מנקודת מבטו של התינוק. אף אין הוא בא מבפנים; אין הוא הלוצינציה. 7.גורלו של האובייקט הוא שמרשים לו להתפרק בהדרגה מטעינותו הרגשית, עד שעם השנים אין הוא נשכח ממש אלא שוקע בתהום הנשייה. בכך כוונתי לומר שבהתפתחות בריאה, אובייקט המעבר אינו ´חודר פנימה´, וגם ההרגשה כלפיו אינה מודחקת דווקא. אין הוא נשכח ואין מתאבלים עליו. הוא מאבד את משמעותו, מפני שתופעות המעבר נעשות דיפוזיות, מתפרשות על פני כל טריטוריית הביניים שבין ´מציאות נפשית פנימית´ ובין ´העולם החיצון כפי שתופסים אותו במשותף שני בני אדם´, כלומר, על פני שדה התרבות כולו. אם לא הבנת את כל הדברים לעומק, לא נורא

. ויניקוט הוא קשה וצריך להיות איש מקצוע כדי להבין בדיוק מה כל מושג אומר, אבל אני חושבת שאת הרעיון המרכזי אפשר להבין: תני לו להעלם מעצמו. העלמות תיקח כמה שנים. במקום אחר הוא מציין שאובייקט מעבר הוא חיוני בהתפתחות הילדים (של אלה הנזקקים לו) וחסך באובייקט (כלומר, גמילה יזומה) עלולה ליצור דפוסי התנהגות בעייתים בעתיד. בקיצור, אל תתערבי לאלה ביחסים שלה עם סמרטוטי ואל תתני לאף אחד אחד להתערב בהם. זה הקשר המיוחד של אלה והיא תחליט מתי הוא לא רלוונטי יותר עבורה. לגבי הפיכת חיתול אחר לסמרטוטי, אולי לאחרים יהיו כאן רעיונות טובים יותר, אבל הדבר היחידי שעולה לי לראש הוא לדאוג שאלה תישן עם סמרטוטי וגם עם התיאום הפחות מועדף. בכלל, שגם תצא עם שניהם מבית תמיד, עד שהוא יקבל את רייח והרכות כמו של סמרטוטי המקורי. ועיצה לחיים: אל תאבדי אותו.

 

[דסי אשר]

כאשר "סמרטוטי" הוא חפץ קטן

כמו חצי סינור- אכן קשה מאד לשמור עליו במסגרת של גן. לי היו ילדים עם בובה, או סדין- דברים שלא נעלמים- אלא אם ההורים שוכחים להביא את הבובה(קרה כמה פעמים). אני מכירה ילדה, הראשונה במשפחתון,היום כבר בכתה ב´, ועדיין הולכת לשון עם "דין דין" שזהו סדין מאד מסויים. מסכימה עם נעה(וויניקוט) - אבל ישנה בעיה טכנית, משום שחפץ המעבר קצת יותר גדול ממוצץ, ומוצצים אנחנו קונים בכמויות- כי דינם ללכת לאיבוד בבית ובכל מקום. אני מאד מקבלת את ההצעה של נעה, שתלך לישון עם שני חלקי הסינור, כדי שיהיה לכם גם אחד נוסף. הכרתי ילדה, היום צעירה בת 31, שנסעה לבית הספר בהסעה של הכפר, כאשר האצבע בפה, ועל האצבע האחרת תלויים תחתוני אביה, כאובייקט מעבר. היום כבר אינה צריכה את האצבע ואת התחתונים.... דסי