חדר כושר פיצפון
מספיק להיות פדלאה! זו ההחלטה שהגעתי אליה היום. חיפוש יסודי במעמקי הארון למציאת הטרנינג שלא ראיתי מאז שיעור ההתעמלות הבית ספרי לפני 8 חודשים פלוס מינוס ואני בדרכי לחדר הכושר במושב. את חדר הכושר הזה פתחו לפני כמה חודשים והחלטתי שהגיע הזמן שגם אני אראה שם את זיו פניי. כאשר אדם מדמיין בעיני רוחו חדר כושר, הוא רואה לפניו אולם רחב ידיים מלא במכשירים ענקיים ומפלצתיים. זה גם מה שאני דמיינתי, ולכן אתם בודאי יכולים לתאר לעצמכם איך חשכו עיני כשניכנסת לחדרונצ`יק קטנטן בגודל שני מטר על ארבעה, שאחד מקירותיו כוסה במראות, לתת אשליה של מרחב. כן, כמעט הצלחתם לעבוד עליי. לרגע חשבתי שהחדר כפול בגודלו. עד שניתקעתי במראה וזה היה הרמז הראשון שמרחב אין שם. אוקי רותם, אני אומרת לעצמי, שטויות. אז מה אם אין כאן מרחב. מרחב זה עניין של מותרות. אז זהו, שלא. כשאתה נמצא בחלל מסוים בו אמורים אנשים להתאמן ולהזיע, אתה רוצה מרחב. אתה חייב מרחב. מרחב הופך להיות דבר הכרחי. הבלגתי. ניסיון אחד או שניים (או שלושה) והצלחתי להפעיל את ההליכון. רצתי. הזעתי. התנשפתי. נחנקתי. נכנעתי. אני מעדיפה את הדרך הטיבעית. לצאת החוצה לרחובות המושב הנטוש שלי באמצע הלילה ולרוץ. לא צריך להפעיל מכשירים מפלצתיים, לא צריך להיות סגור בחדר מחניק, לא צריך להיות תלויים בשעות פתיחה וסגירה ולא צריך לראות אף אחד. רק אני, הכביש, הטרנינג וחדר המיון (אחרי שאני אתעלף). מושבניקית
מספיק להיות פדלאה! זו ההחלטה שהגעתי אליה היום. חיפוש יסודי במעמקי הארון למציאת הטרנינג שלא ראיתי מאז שיעור ההתעמלות הבית ספרי לפני 8 חודשים פלוס מינוס ואני בדרכי לחדר הכושר במושב. את חדר הכושר הזה פתחו לפני כמה חודשים והחלטתי שהגיע הזמן שגם אני אראה שם את זיו פניי. כאשר אדם מדמיין בעיני רוחו חדר כושר, הוא רואה לפניו אולם רחב ידיים מלא במכשירים ענקיים ומפלצתיים. זה גם מה שאני דמיינתי, ולכן אתם בודאי יכולים לתאר לעצמכם איך חשכו עיני כשניכנסת לחדרונצ`יק קטנטן בגודל שני מטר על ארבעה, שאחד מקירותיו כוסה במראות, לתת אשליה של מרחב. כן, כמעט הצלחתם לעבוד עליי. לרגע חשבתי שהחדר כפול בגודלו. עד שניתקעתי במראה וזה היה הרמז הראשון שמרחב אין שם. אוקי רותם, אני אומרת לעצמי, שטויות. אז מה אם אין כאן מרחב. מרחב זה עניין של מותרות. אז זהו, שלא. כשאתה נמצא בחלל מסוים בו אמורים אנשים להתאמן ולהזיע, אתה רוצה מרחב. אתה חייב מרחב. מרחב הופך להיות דבר הכרחי. הבלגתי. ניסיון אחד או שניים (או שלושה) והצלחתי להפעיל את ההליכון. רצתי. הזעתי. התנשפתי. נחנקתי. נכנעתי. אני מעדיפה את הדרך הטיבעית. לצאת החוצה לרחובות המושב הנטוש שלי באמצע הלילה ולרוץ. לא צריך להפעיל מכשירים מפלצתיים, לא צריך להיות סגור בחדר מחניק, לא צריך להיות תלויים בשעות פתיחה וסגירה ולא צריך לראות אף אחד. רק אני, הכביש, הטרנינג וחדר המיון (אחרי שאני אתעלף). מושבניקית