חדר המיון בית החולים אסף הרופא
סיפור שני: חדר המיון בית החולים "אסף הרופא" בצריפין. -" אתם יצאתם לגמרי מדעתכם?? ממתי הולכים לקפלן?!" צעקה-שאלה אותנו חברתנו עדנה. כששמעה על קורותינו בבית החולים קפלן . בערב כשחזרו והתעצמו הכאבים ביתר שאת. ואשתי המודאגת שאלה בעצתה של עדנה המקורבת מאד לחוגי המדיצינה. -"תגיד,עשו לך בדיקות דם ושתן?" שאלה עדנה. -"עשו רק בדיקת שתן. שבכלל לא הספיקו לפענח אותה. בדיקות דם בכלל לא עשו." -"טוב, אז לך סדר לך הפניה, ורוץ למיון של אסף הרופא" פקדה. ולמחרת בשעת בוקר מוקדמת, מצאתי את עצמי במיון של בית החולים "אסף הרופא" בצריפין. ומיד עם בואי "התלבשו" עלי שתי אחיות בעלות מבטא רוסי כבד. אלה מילאו שאלון. הסתכלו בחומר שהבאתי מ"קפלן" ואחת מהן אמרה: "אני לא חושבת שזה אפנדיציט, זה נראה לי יותר בעיה של אורולוגיה..." ובתוך כמה דקות כבר שאבו ממני דגימות דם ושתן.בתוך אותן דקות גם בדק אותי הרופא התורן.ומשראה שאני מתייסר בכאבים, הזריק לי זריקת הרגעה שהחזירה לי את שפיותי. שכבתי והמתנתי במיטה על סדין נקי. באווירה רגועה של יעילות וענייניות, מאיפה שהוא הגיעה אחות אחרת עם כוס תה ושאלה איך להמתיק? חשבתי שאני הוזה... הרופא התורן "בישר" לי שמצאו אצלי דם בשתן. ושלח אותי לצילומי רנטגן. ולבדיקה במכשיר אולטרא-סאונד. ב"אסף הרופא" יש כנראה לחדר המיון אמצעי שיקוף והדמיה עצמאיים משלו. אלה נמצאים בתוך ובמרחק פסיעה מאולמות המיון. ולא המתנתי אפילו שנייה. בתוך חצי שעה הכינו לי "בוּק" מרשים הכולל סדרת צילומים באמצעים שונים,ובדיקת מכשיר א.ק.ג. והחליטו להוסיף עליו גם סריקת סי-טי וגם זה נעשה מיד. תוך כדי הקשבתי לקולות באולם המיון. אין פקודות. הקולות רכים יותר, מבקשים. פני האחיות קשובים. נכונים ומוכנים. האזנתי לשיחת הנחיה שהעבירה אחות מנוסה לחברתה הצעירה יותר, בזו הלשון: " לעולם אינך פונה אל חולה על פי השם הרשום על התרופה. את שואלת אותו לשמו. ובודקת אם השם שאמר, אכן מתאים לשם הרשום אצלך. במצבו,אסור לסמוך על תשובת ה"כן" שלו.לכן בקשי ממנו שיגיד ה ו א את שמו. רק כך תמנעי טעויות!" .. אכן,מילים כדרבנות! בינתיים הגיעו תוצאות בדיקות הדם. ובישרו לי שכמו שחשדו קודם "זה כנראה בעיה אורולוגית" וכבר הורידו אלי רופא מהמחלקה האורולוגית.זה בחן את הנתונים, פנה אלי ואמר בשקט ובצניעות: " מדובר כנראה באבן קטנה שעושה צרות באיזה שהוא מקום במערכת השתן. עוד אין לנו את נתוני בדיקת הסי.טי. לכן אנחנו נאשפז אותך למעקב, ונחליט יותר מאוחר מה לעשות. אז, להתראות חביבי , נתראה במחלקה" שוב הופיעה אחות ושאלה: "אכלת משהו הבוקר?" - "לא," עניתי. "אבל אולי אני אקנה משהו בעמדת הקפה שבכניסה". - "אין אצלנו דבר כזה,אדאג לך לארוחת בוקר." ומיד הגיע מגש עם ארוחת בוקר צנועה, אך מכובדת בהחלט! האם אני חולם? האם זו הזיה? מה קורה פה? אולי מרוב כאבים משהו השתבש אצלי בשכל? "אצלנו בקפלן" לא הייתי אפילו חולם על רבע יחס כזה! וברקע אני שומע את אחת האחיות מבקשת, מאיצה בטלפון " שלחו אלי פיג'מה גדולה! גדולה,גדולה, אמרתי. לא! שני אקסטרה לארג' לא מתאים! אני צריכה שלושה או ארבעה אקסטרות. עכשיו ומיד! שמעתם?! אני לא שולחת אותו ככה למחלקה!" האמת? לקח להם זמן למצוא את הפיג'אמה המבוקשת. אבל זו לא אשמתם. זו אשמתי! חדר המיון הזה. כנראה מנסה להיות ערוך לכל מצב. אבל אפילו הם לא צפו מקרה שיגיעו אליהם חוצנים ענקיים או גוזלים של דינוזאורים. וכך עזבתי את חדר המיון של בית החולים "אסף הרופא". כשעיני מלוות בהכרת תודה את הרופאים והאחיות המשרתים בו. והאמינו לי,גם עכשיו בביתי,אני עדיין לא מאמין שזו היתה מציאות קיימת,ולא פרי הזיות כאבָי. תודה, תודה, תודה רבה לכם/לכן. אין לי מילים, אין לי מילים! רק תודה. ואילו אתם, חכו! עוד לא שמעתם על נפלאות המחלקה האורולוגית שבאסף הרופא. משהו השתבש לי בשכל, אני נשבע לכם.
סיפור שני: חדר המיון בית החולים "אסף הרופא" בצריפין. -" אתם יצאתם לגמרי מדעתכם?? ממתי הולכים לקפלן?!" צעקה-שאלה אותנו חברתנו עדנה. כששמעה על קורותינו בבית החולים קפלן . בערב כשחזרו והתעצמו הכאבים ביתר שאת. ואשתי המודאגת שאלה בעצתה של עדנה המקורבת מאד לחוגי המדיצינה. -"תגיד,עשו לך בדיקות דם ושתן?" שאלה עדנה. -"עשו רק בדיקת שתן. שבכלל לא הספיקו לפענח אותה. בדיקות דם בכלל לא עשו." -"טוב, אז לך סדר לך הפניה, ורוץ למיון של אסף הרופא" פקדה. ולמחרת בשעת בוקר מוקדמת, מצאתי את עצמי במיון של בית החולים "אסף הרופא" בצריפין. ומיד עם בואי "התלבשו" עלי שתי אחיות בעלות מבטא רוסי כבד. אלה מילאו שאלון. הסתכלו בחומר שהבאתי מ"קפלן" ואחת מהן אמרה: "אני לא חושבת שזה אפנדיציט, זה נראה לי יותר בעיה של אורולוגיה..." ובתוך כמה דקות כבר שאבו ממני דגימות דם ושתן.בתוך אותן דקות גם בדק אותי הרופא התורן.ומשראה שאני מתייסר בכאבים, הזריק לי זריקת הרגעה שהחזירה לי את שפיותי. שכבתי והמתנתי במיטה על סדין נקי. באווירה רגועה של יעילות וענייניות, מאיפה שהוא הגיעה אחות אחרת עם כוס תה ושאלה איך להמתיק? חשבתי שאני הוזה... הרופא התורן "בישר" לי שמצאו אצלי דם בשתן. ושלח אותי לצילומי רנטגן. ולבדיקה במכשיר אולטרא-סאונד. ב"אסף הרופא" יש כנראה לחדר המיון אמצעי שיקוף והדמיה עצמאיים משלו. אלה נמצאים בתוך ובמרחק פסיעה מאולמות המיון. ולא המתנתי אפילו שנייה. בתוך חצי שעה הכינו לי "בוּק" מרשים הכולל סדרת צילומים באמצעים שונים,ובדיקת מכשיר א.ק.ג. והחליטו להוסיף עליו גם סריקת סי-טי וגם זה נעשה מיד. תוך כדי הקשבתי לקולות באולם המיון. אין פקודות. הקולות רכים יותר, מבקשים. פני האחיות קשובים. נכונים ומוכנים. האזנתי לשיחת הנחיה שהעבירה אחות מנוסה לחברתה הצעירה יותר, בזו הלשון: " לעולם אינך פונה אל חולה על פי השם הרשום על התרופה. את שואלת אותו לשמו. ובודקת אם השם שאמר, אכן מתאים לשם הרשום אצלך. במצבו,אסור לסמוך על תשובת ה"כן" שלו.לכן בקשי ממנו שיגיד ה ו א את שמו. רק כך תמנעי טעויות!" .. אכן,מילים כדרבנות! בינתיים הגיעו תוצאות בדיקות הדם. ובישרו לי שכמו שחשדו קודם "זה כנראה בעיה אורולוגית" וכבר הורידו אלי רופא מהמחלקה האורולוגית.זה בחן את הנתונים, פנה אלי ואמר בשקט ובצניעות: " מדובר כנראה באבן קטנה שעושה צרות באיזה שהוא מקום במערכת השתן. עוד אין לנו את נתוני בדיקת הסי.טי. לכן אנחנו נאשפז אותך למעקב, ונחליט יותר מאוחר מה לעשות. אז, להתראות חביבי , נתראה במחלקה" שוב הופיעה אחות ושאלה: "אכלת משהו הבוקר?" - "לא," עניתי. "אבל אולי אני אקנה משהו בעמדת הקפה שבכניסה". - "אין אצלנו דבר כזה,אדאג לך לארוחת בוקר." ומיד הגיע מגש עם ארוחת בוקר צנועה, אך מכובדת בהחלט! האם אני חולם? האם זו הזיה? מה קורה פה? אולי מרוב כאבים משהו השתבש אצלי בשכל? "אצלנו בקפלן" לא הייתי אפילו חולם על רבע יחס כזה! וברקע אני שומע את אחת האחיות מבקשת, מאיצה בטלפון " שלחו אלי פיג'מה גדולה! גדולה,גדולה, אמרתי. לא! שני אקסטרה לארג' לא מתאים! אני צריכה שלושה או ארבעה אקסטרות. עכשיו ומיד! שמעתם?! אני לא שולחת אותו ככה למחלקה!" האמת? לקח להם זמן למצוא את הפיג'אמה המבוקשת. אבל זו לא אשמתם. זו אשמתי! חדר המיון הזה. כנראה מנסה להיות ערוך לכל מצב. אבל אפילו הם לא צפו מקרה שיגיעו אליהם חוצנים ענקיים או גוזלים של דינוזאורים. וכך עזבתי את חדר המיון של בית החולים "אסף הרופא". כשעיני מלוות בהכרת תודה את הרופאים והאחיות המשרתים בו. והאמינו לי,גם עכשיו בביתי,אני עדיין לא מאמין שזו היתה מציאות קיימת,ולא פרי הזיות כאבָי. תודה, תודה, תודה רבה לכם/לכן. אין לי מילים, אין לי מילים! רק תודה. ואילו אתם, חכו! עוד לא שמעתם על נפלאות המחלקה האורולוגית שבאסף הרופא. משהו השתבש לי בשכל, אני נשבע לכם.