חדוות הנצחון
אתם מכירים את הציפיה הדרוכה הזו לקראת סוף משחק משעמם, שברור מי ניצח בו. זה קרה במשחק של מכבי האחרון, האמריקקים הצהובים הגבוהים והחסונים, הצליחו לברוח לספרדים במליון הפרש, התבוננתי במשחק רק מתוך ציפיה לראות איך הם חוגגים את סופו. יש קסם בשמחה שממלאה את המנצחים. חדוות המנצחים מהפנטת אותי. ובכן, אתם תוהים איך זה מתקשר לפורום מכובד זה? אז ברשותכם, הקרחון שגר איתי באותה דירה, לקחה סוף-שבוע חופש, השאירה לי את כל החבורה, והלכה עם חברה לבית מלון. חשבתי לעצמי "אחלה! ולמה לא שתנוח, הרי גם אני עזבתי אותה עם כל החבורה לחודש מילואים". להודות באמת הכואבת, זה ממש לא קל איתם, כל אחד ואחת עם הדרישות המדויקות, אוכל, בגדים, מקלחת, ותמיד ברקע "משעמם לי". אבל, שרדתי, עייף וטוב לב שהגעתי לסוף, הערב, היא חזרה, ואני בציפיה דרוכה לראות את חדוות המנצחים (החבורה שקיבלה את אמא שלהם בחזרה), זה הרגע לראות את הילדים רצים אליה, מחבקים אותה מנשקים אותה מתגעגעים לפחות כפי שהתגעגעו אליי כשהייתי במילואים. אבל נאדא, כלום, חוץ מהקטנה שהתגעגעה מאוד, כל השאר היו קפואים במקומם ממשיכים בעיסוקם. התבוננתי מהצד, וחשבתי לעצמי, רגע חבר אם היא לא מבקשת את חיבוקם של היקרים לה מכל (ילדיה) למה שתרצה בחיבוקך. טוב, זה לא הוגן לחדשים כאן, אבל אלו שהיו כאן לפני כמה חודשים, זוכרים (אולי) אותי. אני עדיין איתם, באותו בית מתקשה לעזוב אותם בשלב זה של החיים ולעבור לגור בדירה אחרת, מרגיש שהם קטנים מדיי, פגיעים מדיי. עדיין צריכים אותי. אחרי שהעליתי כאן את "מצוקתי" קיבלתי מכתבים רבים והרבה מאוד אמפטיה. כמובן, שהיו נציגים (בעיקר נציגות) שניסו לייצג את הצד "שלה". הקשבתי, ניתחתי, ניסיתי אפילו כמה מהעצות המועילות שהיו כאן. אבל לצערי (או שמא לשמחתי) דבר לא עזר. אחרי חזרה לחיקה, ובריחה מהירה משם. נותרתי בודד במערכה, עד לפני שבועיים, שם נכנסה מלכה חדשה למגרש (כמו בכל משחק שח ארוך, כשהחייל מגיע לסוף הלוח. נכנסת מלכה חדשה ללוח). אז עבודה יש לי, בית גם, מכונית יפה, ומאהבת מתאימה, וילדים מקסימים (ואין סדר להופעתם). אז מישהו יכול אולי לאמר לי, למה? למה? למה? יאללה מתחיל להיות מאוחר. שיהיה שבוע מצויין. נ.ב. "חתונה מאוחרת", הסרט, תמיד אתה מוצא מישהו שנמצא במצב קשה משלך,אף על פי שזה בסרטים. נ.ב. משהו שכתבתי לפני חודשיים ועכשיו סוף סוף פורסם http://stage.co.il/Stories/543692
אתם מכירים את הציפיה הדרוכה הזו לקראת סוף משחק משעמם, שברור מי ניצח בו. זה קרה במשחק של מכבי האחרון, האמריקקים הצהובים הגבוהים והחסונים, הצליחו לברוח לספרדים במליון הפרש, התבוננתי במשחק רק מתוך ציפיה לראות איך הם חוגגים את סופו. יש קסם בשמחה שממלאה את המנצחים. חדוות המנצחים מהפנטת אותי. ובכן, אתם תוהים איך זה מתקשר לפורום מכובד זה? אז ברשותכם, הקרחון שגר איתי באותה דירה, לקחה סוף-שבוע חופש, השאירה לי את כל החבורה, והלכה עם חברה לבית מלון. חשבתי לעצמי "אחלה! ולמה לא שתנוח, הרי גם אני עזבתי אותה עם כל החבורה לחודש מילואים". להודות באמת הכואבת, זה ממש לא קל איתם, כל אחד ואחת עם הדרישות המדויקות, אוכל, בגדים, מקלחת, ותמיד ברקע "משעמם לי". אבל, שרדתי, עייף וטוב לב שהגעתי לסוף, הערב, היא חזרה, ואני בציפיה דרוכה לראות את חדוות המנצחים (החבורה שקיבלה את אמא שלהם בחזרה), זה הרגע לראות את הילדים רצים אליה, מחבקים אותה מנשקים אותה מתגעגעים לפחות כפי שהתגעגעו אליי כשהייתי במילואים. אבל נאדא, כלום, חוץ מהקטנה שהתגעגעה מאוד, כל השאר היו קפואים במקומם ממשיכים בעיסוקם. התבוננתי מהצד, וחשבתי לעצמי, רגע חבר אם היא לא מבקשת את חיבוקם של היקרים לה מכל (ילדיה) למה שתרצה בחיבוקך. טוב, זה לא הוגן לחדשים כאן, אבל אלו שהיו כאן לפני כמה חודשים, זוכרים (אולי) אותי. אני עדיין איתם, באותו בית מתקשה לעזוב אותם בשלב זה של החיים ולעבור לגור בדירה אחרת, מרגיש שהם קטנים מדיי, פגיעים מדיי. עדיין צריכים אותי. אחרי שהעליתי כאן את "מצוקתי" קיבלתי מכתבים רבים והרבה מאוד אמפטיה. כמובן, שהיו נציגים (בעיקר נציגות) שניסו לייצג את הצד "שלה". הקשבתי, ניתחתי, ניסיתי אפילו כמה מהעצות המועילות שהיו כאן. אבל לצערי (או שמא לשמחתי) דבר לא עזר. אחרי חזרה לחיקה, ובריחה מהירה משם. נותרתי בודד במערכה, עד לפני שבועיים, שם נכנסה מלכה חדשה למגרש (כמו בכל משחק שח ארוך, כשהחייל מגיע לסוף הלוח. נכנסת מלכה חדשה ללוח). אז עבודה יש לי, בית גם, מכונית יפה, ומאהבת מתאימה, וילדים מקסימים (ואין סדר להופעתם). אז מישהו יכול אולי לאמר לי, למה? למה? למה? יאללה מתחיל להיות מאוחר. שיהיה שבוע מצויין. נ.ב. "חתונה מאוחרת", הסרט, תמיד אתה מוצא מישהו שנמצא במצב קשה משלך,אף על פי שזה בסרטים. נ.ב. משהו שכתבתי לפני חודשיים ועכשיו סוף סוף פורסם http://stage.co.il/Stories/543692
