חג שמח
- פותח הנושא izuizu
- פורסם בתאריך
עשר קושיות ../images/Emo155.gif../images/Emo161.gif../images/Emo155.gif../images/Emo6.gif
בוקר טוב, כבר אחרי חצות.והחלטתי לכתוב עכשיו, כי אני פשוט אוהבת לפתוח את המחשב בבוקר ולראות את ההודעה של בימבו. עשר קושיות/offe על שום מה מצה? על שום שאבותינו לא עברו קורס אפיה וזה מא שיצא. על שום מה מרור? על שום שאנו אוהבים לקטר על כל דבר ומר לנו. על שום מה חזרת? מאד טעים לאכול עם הגפילטע פיש. על שום מה זרוע? ראיתם אירוע בלי רבע עוף. על שום מה ביצים? אלו הצאצאים של העוף שנשאר ממנו רק הזרוע. על שום מה כרפס? היו נזקקים ל"שאר ירקות", החליטוו כרפס, לא יכלו לבחור ירק יותר מוכר? על שום מה חרוסת? לזכר טיט(דבק) הבנייה, ואותנו שתדביק לכסא עד סוף הסדר. על שום מה כוס אליהו הנביא? יש לנו כל כך הרבה אורחים, נו, שיהיה עוד אחד. על שום מה הגעלת כלים? כל השנים אנו רוחצים אותם במדיח, מישהו לא מאמין בטכנולוגיה מתקדמת. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים כל אחד לבד, מתי שמתחשק לנו מול הטלוויזיה, מול הפריז'ידר, והלילה הזה סוף סוף נפגשים כולנו ביחד מסבים לשולחן החג. אז שיהיה חג שמייח, נעים וטעים. סעו בזהירות אחרי 4 כוסיות.
offe
בוקר טוב, כבר אחרי חצות.והחלטתי לכתוב עכשיו, כי אני פשוט אוהבת לפתוח את המחשב בבוקר ולראות את ההודעה של בימבו. עשר קושיות/offe על שום מה מצה? על שום שאבותינו לא עברו קורס אפיה וזה מא שיצא. על שום מה מרור? על שום שאנו אוהבים לקטר על כל דבר ומר לנו. על שום מה חזרת? מאד טעים לאכול עם הגפילטע פיש. על שום מה זרוע? ראיתם אירוע בלי רבע עוף. על שום מה ביצים? אלו הצאצאים של העוף שנשאר ממנו רק הזרוע. על שום מה כרפס? היו נזקקים ל"שאר ירקות", החליטוו כרפס, לא יכלו לבחור ירק יותר מוכר? על שום מה חרוסת? לזכר טיט(דבק) הבנייה, ואותנו שתדביק לכסא עד סוף הסדר. על שום מה כוס אליהו הנביא? יש לנו כל כך הרבה אורחים, נו, שיהיה עוד אחד. על שום מה הגעלת כלים? כל השנים אנו רוחצים אותם במדיח, מישהו לא מאמין בטכנולוגיה מתקדמת. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים כל אחד לבד, מתי שמתחשק לנו מול הטלוויזיה, מול הפריז'ידר, והלילה הזה סוף סוף נפגשים כולנו ביחד מסבים לשולחן החג. אז שיהיה חג שמייח, נעים וטעים. סעו בזהירות אחרי 4 כוסיות.
אופינקה ../images/Emo24.gif עוד לא הלכת לישון?
מזל שנכנסתי לרגע לפני שאני מכבה את האורות והספקתי לקרוא ולהינות מרעיונותיך המקסימים
אכן, לכל דבר יש יש לך הסבר הגיוני
וכדי שלא תשתעממי, אם קשה לך להירדם, את מוזמנת להתאמן במציאת האפיקומן, או לקבל רעיון היכן להחביא אותו במשחקון הקטן מצא את האפיקומן
לילה טוב
וחלומות נעימים
מזל שנכנסתי לרגע לפני שאני מכבה את האורות והספקתי לקרוא ולהינות מרעיונותיך המקסימים
לכל חבריי היקרים ובני ביתם - חג שמח
בוקר לכולם,
אפרת עשרת התשובות שלך לקושיות נפלאות. רוצה להוסיף אחד, מדוע טובלים את הביצה במים מלוחים? לזכר חציית ים סוף. כשחצו בני ישראל הגיעו המים עד ה... ולכן אנו טובלים את הביצה במי מלח לזכר הנס הגדול של חציית הים. חג שמח ומאושר שיקרין על כל השנה יעלי
בוקר לכולם,
קערת הפסח - על שם מה ?
קערת הפסח - על שם מה זרוע הזרוע שבהגדה היא בשר צלוי. היא נועדה להזכיר לנו את קרבן הפסח, שהקריבו בבית המקדש. הקרבן נאכל בסעודת החג, זכר ליציאת מצרים, כפי שכתוב בתורה: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". ביצה הביצה היא זכר ל"קרבן חגיגה", שהיו אוכלים לפני אכילת קרבן הפסח זאת משום המצווה לאכול את קרבן הפסח "על שובע" - כלומר כששבעים. במשך הדורות נוספו משמעויות לסמל הביצה: אחת המסורות היהודיות היא לנחם אבלים באכילת ביצה, לכן נחשבת אכילת הביצה שבקערת הסדר כזכר לאבל. זאת על סמך הפסוק שבהגדה: "הוציאנו מעבדות לחירות ומאבל ליום טוב". ומהו אותו אבל? אבל שהתאבלו בני ישראל במצרים בשל הגזרות הקשות שהטילו עליהם המצרים. מנהג האבלות מתקשר גם לרצון לזכור ולהזכיר את הצער על חורבן בית המקדש, שבו היו אבותינו מקריבים את קרבן הפסח וקרבן החגיגה. מרור את המרור נצטוו בני ישראל לאכול יחד עם קרבן הפסח: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו" (שמות יב' 8). המרור המונח בקערת הסדר, מעורר את אחת מארבע הקושיות. בעקבות השאלה באה התשובה המסבירה את הסמליות שבמרור: "רבן גמליאל היה אומר: מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים". משמעות נוספת למרור כסמל הוא תהליך השעבוד של אבותינו במצרים: ש"תחילתו מתוק וסופו מר". ההתחלה המתוקה היתה בימי יוסף, אז הזמין פרעה את בני ישראל לבוא למצרים ולהתיישב בארץ גושן הפורייה. ההמשך המר התחיל לאחר מות יוסף, מלך חדש "אשר לא ידע את יוסף", עלה לשלטון, והמצרים התחילו להעביד את בני ישראל בפרך. לפי דעה אחרת מקור אכילת המרור בסעודת הפסח הוא במנהג של אכילת ירק מירקות העונה, כחלק מסעודה שלמה (הכוללת גם לחם ובשר). חז"ל קבעו מאפיינים לזיהוי צמחי המרור: צמח שטעמו מתוק תחילה וסופו מר צמח שעליו מכסיפים וגבעולו נוטף מיץ חלבי על פי שני המאפיינים הללו, עשוי המרור להיות: מרור הגינה, חסת המצפן, חרחבינה או עולש. החרחבינה המכחילה מתאימה לשמש כמרור כי עליה הצעירים רכים וראויים למאכל, ואילו עליה הבוגרים קשים וקוצניים. התפתחות העלים יכולה לסמל את תהליך השעבוד: תחילה "בפה רך" (העלים הרכים ששפתם תמימה) ובהמשך "מרורים" (הופעת הקוצים בגבעול החרחבינה). בימינו נהוג לשים בקערת הפסח חזרת, לב של חסה או מרור. חרוסת המילה חרוסת באה מן המלה חרס, חרסית=טיט, בוץ. ואכן בצבעה ובצורתה מזכירה החרוסת טיט. אכילת החרוסת נועדה להזכיר לנו את הטיט שממנו ליבנו אבותינו לבנים במצרים, כמו שנאמר: "בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים (שיר השירים רבה). אולם טעמה של החרוסת הוא מתוק - מדוע? כדי שנזכור, כי בניגוד לעבדות שטעמה מר, הרי עבודה מתוך חירות טעמה מתוק וטוב. כדי לקבל את הצבע החום יש לבחור בפרות שמפרישים חומר הנקרא פיקטין. חומר זה מופרש כאשר חושפים את החלקים הרכים של הפרי לאוויר. כך מפרט הרמב"ם את דין החרוסת בליל הסדר: "החרוסת מצווה מדברי סופרים (תקופה שאחרי החורבן) זכר לטיט שהיו עובדים בו במצרים. וכיצד עושים אותה לוקחים תמרים או גרגרות (תאנים) או צימוקים ודורסים אותן ונותנים לתון חומץ, מתבלין אותן בתבלין כמו טיט בתבן ומביאים אותה על השולחן בליל הפסח". כרפס כרפס הוא הירק שמטבילים במי מלח בתחילת הסדר. נהוג לכנות את צמח הסלרי בשם זה אך אין ודאות מהו בדיוק צמח הכרפס. בעדות שונות נהוג להניח במקום של הכרפס פטרוזיליה, תפוח אדמה, בצל, צנון או עלה של חסה. אכילת הכרפס נועדה לעורר את התיאבון של מקריב קרבן הפסח לאכול את כל הזבח, ולמלא אחר המצווה "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב' 10). לכרפס כמה משמעויות סמליות: זכר לכתונת הפסים (כרפס=פס) שעשה יעקב אבינו ליוסף. בגללה נמכר יוסף לישמעאלים והובא למצרים, ובעקבותיו ירדו מצרימה גם אחיו. הכרפס הוא הצמח בו עיטרו את ראש המנצחים, ולכן נמצא ראוי לבני ישראל שגברו על אויביהם. כרפס: האות ס' שמניינה 60 מזכירה את מספר בני ישראל במצרים - שישים ריבוא. שאר שלוש האותיות, במהופך, יוצרות את המלה פרך. לעתים, תפס את מקומו של הכרפס צמח השומר - זכר לליל שימורים, שבו יצאו בני ישראל ממצרים.
קערת הפסח - על שם מה זרוע הזרוע שבהגדה היא בשר צלוי. היא נועדה להזכיר לנו את קרבן הפסח, שהקריבו בבית המקדש. הקרבן נאכל בסעודת החג, זכר ליציאת מצרים, כפי שכתוב בתורה: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה". ביצה הביצה היא זכר ל"קרבן חגיגה", שהיו אוכלים לפני אכילת קרבן הפסח זאת משום המצווה לאכול את קרבן הפסח "על שובע" - כלומר כששבעים. במשך הדורות נוספו משמעויות לסמל הביצה: אחת המסורות היהודיות היא לנחם אבלים באכילת ביצה, לכן נחשבת אכילת הביצה שבקערת הסדר כזכר לאבל. זאת על סמך הפסוק שבהגדה: "הוציאנו מעבדות לחירות ומאבל ליום טוב". ומהו אותו אבל? אבל שהתאבלו בני ישראל במצרים בשל הגזרות הקשות שהטילו עליהם המצרים. מנהג האבלות מתקשר גם לרצון לזכור ולהזכיר את הצער על חורבן בית המקדש, שבו היו אבותינו מקריבים את קרבן הפסח וקרבן החגיגה. מרור את המרור נצטוו בני ישראל לאכול יחד עם קרבן הפסח: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו" (שמות יב' 8). המרור המונח בקערת הסדר, מעורר את אחת מארבע הקושיות. בעקבות השאלה באה התשובה המסבירה את הסמליות שבמרור: "רבן גמליאל היה אומר: מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים". משמעות נוספת למרור כסמל הוא תהליך השעבוד של אבותינו במצרים: ש"תחילתו מתוק וסופו מר". ההתחלה המתוקה היתה בימי יוסף, אז הזמין פרעה את בני ישראל לבוא למצרים ולהתיישב בארץ גושן הפורייה. ההמשך המר התחיל לאחר מות יוסף, מלך חדש "אשר לא ידע את יוסף", עלה לשלטון, והמצרים התחילו להעביד את בני ישראל בפרך. לפי דעה אחרת מקור אכילת המרור בסעודת הפסח הוא במנהג של אכילת ירק מירקות העונה, כחלק מסעודה שלמה (הכוללת גם לחם ובשר). חז"ל קבעו מאפיינים לזיהוי צמחי המרור: צמח שטעמו מתוק תחילה וסופו מר צמח שעליו מכסיפים וגבעולו נוטף מיץ חלבי על פי שני המאפיינים הללו, עשוי המרור להיות: מרור הגינה, חסת המצפן, חרחבינה או עולש. החרחבינה המכחילה מתאימה לשמש כמרור כי עליה הצעירים רכים וראויים למאכל, ואילו עליה הבוגרים קשים וקוצניים. התפתחות העלים יכולה לסמל את תהליך השעבוד: תחילה "בפה רך" (העלים הרכים ששפתם תמימה) ובהמשך "מרורים" (הופעת הקוצים בגבעול החרחבינה). בימינו נהוג לשים בקערת הפסח חזרת, לב של חסה או מרור. חרוסת המילה חרוסת באה מן המלה חרס, חרסית=טיט, בוץ. ואכן בצבעה ובצורתה מזכירה החרוסת טיט. אכילת החרוסת נועדה להזכיר לנו את הטיט שממנו ליבנו אבותינו לבנים במצרים, כמו שנאמר: "בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים (שיר השירים רבה). אולם טעמה של החרוסת הוא מתוק - מדוע? כדי שנזכור, כי בניגוד לעבדות שטעמה מר, הרי עבודה מתוך חירות טעמה מתוק וטוב. כדי לקבל את הצבע החום יש לבחור בפרות שמפרישים חומר הנקרא פיקטין. חומר זה מופרש כאשר חושפים את החלקים הרכים של הפרי לאוויר. כך מפרט הרמב"ם את דין החרוסת בליל הסדר: "החרוסת מצווה מדברי סופרים (תקופה שאחרי החורבן) זכר לטיט שהיו עובדים בו במצרים. וכיצד עושים אותה לוקחים תמרים או גרגרות (תאנים) או צימוקים ודורסים אותן ונותנים לתון חומץ, מתבלין אותן בתבלין כמו טיט בתבן ומביאים אותה על השולחן בליל הפסח". כרפס כרפס הוא הירק שמטבילים במי מלח בתחילת הסדר. נהוג לכנות את צמח הסלרי בשם זה אך אין ודאות מהו בדיוק צמח הכרפס. בעדות שונות נהוג להניח במקום של הכרפס פטרוזיליה, תפוח אדמה, בצל, צנון או עלה של חסה. אכילת הכרפס נועדה לעורר את התיאבון של מקריב קרבן הפסח לאכול את כל הזבח, ולמלא אחר המצווה "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב' 10). לכרפס כמה משמעויות סמליות: זכר לכתונת הפסים (כרפס=פס) שעשה יעקב אבינו ליוסף. בגללה נמכר יוסף לישמעאלים והובא למצרים, ובעקבותיו ירדו מצרימה גם אחיו. הכרפס הוא הצמח בו עיטרו את ראש המנצחים, ולכן נמצא ראוי לבני ישראל שגברו על אויביהם. כרפס: האות ס' שמניינה 60 מזכירה את מספר בני ישראל במצרים - שישים ריבוא. שאר שלוש האותיות, במהופך, יוצרות את המלה פרך. לעתים, תפס את מקומו של הכרפס צמח השומר - זכר לליל שימורים, שבו יצאו בני ישראל ממצרים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.