חג שמח...
כל הזמן רציתי להגיד "מה בכלל שמח בחג הזה?!"
איך אפשר לעשות חג בלי אמא?
להיות בבית כולם, חוץ מאמא... להדליק חנוכיה ולשיר מעוז צור בלי אמא..
לשבת לשולחן ולאכול סופגניות שקנינו, במקום את הסופגניות שאמא הייתה מכינה כל פעם..
לראות שהכיסא שלה ריק, והגרון חנוק.. והעיניים עצובות, ואני חושבת לעצמי האם מתישהו זה יהיה יותר קל..
הימים אפורים ועצובים. כל דבר גורם לי לבכות. אני בוכה כשאני מבשלת, כי אני יודעת כמה אמא הייתה גאה בי שאני מסתדרת ככה במטבח.
אני בוכה כשאני חולה, כי אין את אמא שתגיד לי איזה כדור לקחת, ותתקשר לשאול איך אני מרגישה.
אני בוכה אחרי כל דבר שונה שקורה לי, כי אני לא יכולה לספר על זה לאמא.
היא לא מתקשרת לשאול אם הגעתי והכל בסדר. היא לא שואלת מתי אני באה הביתה לסופ"ש. היא לא מתקשרת להגיד שהיא מתגעגעת אליי.
היא לא מבשלת לי בסופשבוע כדי שאני אקח ללימודים, והיא לא מחבקת את אבא כל פעם שהוא חוזר מהעבודה.
ככה, לפני 4 חודשים, היא פשוט נעלמה, ולא הספקתי להגיד לה שלום, ושאני אוהבת אותה. ואין דבר יותר קשה מזה בעולם.
כל הזמן רציתי להגיד "מה בכלל שמח בחג הזה?!"
איך אפשר לעשות חג בלי אמא?
להיות בבית כולם, חוץ מאמא... להדליק חנוכיה ולשיר מעוז צור בלי אמא..
לשבת לשולחן ולאכול סופגניות שקנינו, במקום את הסופגניות שאמא הייתה מכינה כל פעם..
לראות שהכיסא שלה ריק, והגרון חנוק.. והעיניים עצובות, ואני חושבת לעצמי האם מתישהו זה יהיה יותר קל..
הימים אפורים ועצובים. כל דבר גורם לי לבכות. אני בוכה כשאני מבשלת, כי אני יודעת כמה אמא הייתה גאה בי שאני מסתדרת ככה במטבח.
אני בוכה כשאני חולה, כי אין את אמא שתגיד לי איזה כדור לקחת, ותתקשר לשאול איך אני מרגישה.
אני בוכה אחרי כל דבר שונה שקורה לי, כי אני לא יכולה לספר על זה לאמא.
היא לא מתקשרת לשאול אם הגעתי והכל בסדר. היא לא שואלת מתי אני באה הביתה לסופ"ש. היא לא מתקשרת להגיד שהיא מתגעגעת אליי.
היא לא מבשלת לי בסופשבוע כדי שאני אקח ללימודים, והיא לא מחבקת את אבא כל פעם שהוא חוזר מהעבודה.
ככה, לפני 4 חודשים, היא פשוט נעלמה, ולא הספקתי להגיד לה שלום, ושאני אוהבת אותה. ואין דבר יותר קשה מזה בעולם.
