חג שמח, מלא אור..
אנו מתקרבים למיצויו של חג הפסח... אמנם כדי לעבור את כל החג על הצד הטוב ביותר, צריך להקדים ודרוש שלושים יום קודם הפסח... אך גם בנק' בה אנו נמצאים, צריך לעשות את המיטב. עסקנו במהלך הפסח רבות בעניין החמץ, ובכך שיש לבער את החמץ גם מקירבנו- גם במישור המעשי, וגם במישור הרוחני... באחת השיחות, שהייתה לי עם מישהו מהפורום, עלה עניין גדול וחשוב מאד בעניין זה. אמנם כן, אנו צריכים לבער החמץ מקירבנו, אך צריכים אנו לשים לב מהי ההדרכה לעשות זאת. הבעיה העיקרית בחמץ היא השאור המחמיץ את העיסה, בלעדיו (עם קמח מצה, תפו"א וכו') לא הייתה שום בעיה... אך אנו רואים שאת אפיית מצת המצווה צריכים אנו לעשות דווקא מאותם החומרים של אפיית החמץ, דווקא מאותו השאור, דבר שנראה תמוה ביותר. מפני מה להגיע לידי כישלון, להשתמש בדבר היכול להחמיץ? אך באמת ניתן להסביר לכאו' כי יש כאן יסוד גדול מאד, בעבודת ה' הפרטית שלי, ושל כלל האומה כולה. הרב זצ"ל אומר בעין אי"ה ובמקומות נוספים ששורש כח הטוב וכח הרע אחד הוא, השאלה היא לאן האדם מנתב את טבעו, האם בדרך הישרה, או חלילה סוטה הוא מן המסלול. וכן ריה"ל בספר הכוזרי מבאר כי מה שחטאו בנ"י יותר משאר אומות- בע"ז, הרי זה מפני ששורש עבודת ה' שלהם טבוע בהם בצורה חזקה עד מאד, אך כיוון ששורש עבודת ה' ושורש עבודה זרה להבדיל- אחד הוא, כיוון שאינם שומרים עצמם מן העבירה בגבורה יתירה, כוח זה של קדושה זורם לאפיקים אחרים, למקומות טומאה, וזה מפני ששורשם אחד, והנפילה על ידי החטא כידוע מהרמח"ל- קרובה מעשיית הטוב. וכן הרמב"ם בהקדמות, כשמדבר על שביל האמצע- שביל הזהב, כל העניין הוא ששורש הכוחות הוא אחד- אם הקצוות הם קמצנות ופזרנות למשל- יש להם שורש אחד שממנו הם יוצאים. ואין מקום להאריך כאן. א"כ אנו רואים שכל דבר, ואפי' הוא רע, בשורשו הוא טוב, במקורו הוא אמת, וכל השאלה היא לאן מתעלים אותו, וכיצד סוללים את דרכו. וכן בענייננו- השאור שבעיסה אינו דבר רע בפני עצמו, הוא אינו מחמצת מעצם היבראו, ואם אנו מנתבים את הדרך כמו שצריך, לשים בלא הפוגה, מקציבים ח"י דק' לכל היותר, בכמות הרצויה וכו' זו היא מצת המצווה, ואיתה אנו חוגגים את חג הפסח. היא עיקרו של הפסח. שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח, מתוך ידיעת ועשיית גבולות השאור, וכמו שאמר לי אותו אחד- אפי' שאיננו טהורים- ישנה הזדמנות שניה בפסח שני (כפי שקראנו היום בתורה), לכן נתפלל שנזכה לאכול עוד השנה מן הזבחים ומן הפסחים.
אנו מתקרבים למיצויו של חג הפסח... אמנם כדי לעבור את כל החג על הצד הטוב ביותר, צריך להקדים ודרוש שלושים יום קודם הפסח... אך גם בנק' בה אנו נמצאים, צריך לעשות את המיטב. עסקנו במהלך הפסח רבות בעניין החמץ, ובכך שיש לבער את החמץ גם מקירבנו- גם במישור המעשי, וגם במישור הרוחני... באחת השיחות, שהייתה לי עם מישהו מהפורום, עלה עניין גדול וחשוב מאד בעניין זה. אמנם כן, אנו צריכים לבער החמץ מקירבנו, אך צריכים אנו לשים לב מהי ההדרכה לעשות זאת. הבעיה העיקרית בחמץ היא השאור המחמיץ את העיסה, בלעדיו (עם קמח מצה, תפו"א וכו') לא הייתה שום בעיה... אך אנו רואים שאת אפיית מצת המצווה צריכים אנו לעשות דווקא מאותם החומרים של אפיית החמץ, דווקא מאותו השאור, דבר שנראה תמוה ביותר. מפני מה להגיע לידי כישלון, להשתמש בדבר היכול להחמיץ? אך באמת ניתן להסביר לכאו' כי יש כאן יסוד גדול מאד, בעבודת ה' הפרטית שלי, ושל כלל האומה כולה. הרב זצ"ל אומר בעין אי"ה ובמקומות נוספים ששורש כח הטוב וכח הרע אחד הוא, השאלה היא לאן האדם מנתב את טבעו, האם בדרך הישרה, או חלילה סוטה הוא מן המסלול. וכן ריה"ל בספר הכוזרי מבאר כי מה שחטאו בנ"י יותר משאר אומות- בע"ז, הרי זה מפני ששורש עבודת ה' שלהם טבוע בהם בצורה חזקה עד מאד, אך כיוון ששורש עבודת ה' ושורש עבודה זרה להבדיל- אחד הוא, כיוון שאינם שומרים עצמם מן העבירה בגבורה יתירה, כוח זה של קדושה זורם לאפיקים אחרים, למקומות טומאה, וזה מפני ששורשם אחד, והנפילה על ידי החטא כידוע מהרמח"ל- קרובה מעשיית הטוב. וכן הרמב"ם בהקדמות, כשמדבר על שביל האמצע- שביל הזהב, כל העניין הוא ששורש הכוחות הוא אחד- אם הקצוות הם קמצנות ופזרנות למשל- יש להם שורש אחד שממנו הם יוצאים. ואין מקום להאריך כאן. א"כ אנו רואים שכל דבר, ואפי' הוא רע, בשורשו הוא טוב, במקורו הוא אמת, וכל השאלה היא לאן מתעלים אותו, וכיצד סוללים את דרכו. וכן בענייננו- השאור שבעיסה אינו דבר רע בפני עצמו, הוא אינו מחמצת מעצם היבראו, ואם אנו מנתבים את הדרך כמו שצריך, לשים בלא הפוגה, מקציבים ח"י דק' לכל היותר, בכמות הרצויה וכו' זו היא מצת המצווה, ואיתה אנו חוגגים את חג הפסח. היא עיקרו של הפסח. שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח, מתוך ידיעת ועשיית גבולות השאור, וכמו שאמר לי אותו אחד- אפי' שאיננו טהורים- ישנה הזדמנות שניה בפסח שני (כפי שקראנו היום בתורה), לכן נתפלל שנזכה לאכול עוד השנה מן הזבחים ומן הפסחים.
