גברת פלפלת26
New member
חג שמח ועדכון
שלום לכולם, הרבה זמן לא כתבתי בפורום אבל אני קוראת אותו באדיקות - אני מרגישה שאתם חלק מקבוצת התמיכה החשובה לי בתהליך שאני עוברת. כמעט שנה עברה מאז ניתוח הטבעת שלי- למעשה 10 חודשים. התחלתי את התהליך במשקל 82 (אני נמוכה) והיום אני שוקלת 65 (ירידה לא כל כך גדולה יחסית למה שאני קוראת בפורום). השינוי הוא עצום! אני מרגישה שקיבלתי חזרה את החיים שלי. תמיד הייתי עם משקל עודף , אבל רק בשנים האחרונות השמנתי בלי בקרה והכרה - הדבר היחיד שהחזיק אותי שלא לעבור את השלוש ספרות היה שתמיד הייתי מאוד פעילה ועשיתי ספורט. אבל לאט לאט התחלתי להתבייש שאנשים שהכירו אותי בעבר יראו אותי ברחוב, נמנעתי מללכת לאירועים שונים וזה היה כל כך קשה כי באופי שלי אני ממש לא כזאת. הרגשתי שאני מצליחה לחיות מאוזן כמעט בכל תחום אחר בחיים שלי ורק במשקל אני מאבדת שליטה. עברתי טיפול פסיכולוגי והמשקל נדחק הצידה, היו דברים דחופים וחשובים יותר לטפל בהם והמחשבה היתה שעדיף לטפל בהם קודם ואז גם המשקל יסתדר. היום אני מבינה שהייתי בדיכאון - שלא היה בכלל קשור למשקל אבל העלייה במשקל היתה סממן וקריאה לעזרה - קראתי לזה ההתאבדות האיטית שלי. אחד המשפטים שנאמרו במהלך הטיפול היה "כשתחליטי לרדת במשקל- זה יקרה, ואת תדעי באיזו דרך את רוצה לעשות את זה". ובאמת, כשהרגשתי מוכנה- ידעתי שאני צריכה לעשות משהו דרסטי, שלבד, בלי טבעת ש"תגן" עלי, יהיה לי קשה מידי. התבשלתי כמה זמן וברגע שהחלטתי עברו שבועיים וכבר הייתה הטבעת. לא תליתי הרבה תקוות שהירידה במשקל תשנה את החיים שלי - שאמצא בן זוג, שאהיה שלמה עם עצמי לחלוטין וכו'. ובאמת - זה לא מה שקרה. מה שבאמת קרה הוא שאני מרגישה שאני מסוגלת- אני עושה ספורט, חזר לי הבטחון העצמי לגבי מי שאני - מדהים איך שכשמרגישים טוב גופנית, הביטחון גם ביכולות בתחומים אחרים פתאום נראה יותר הגיוני. אני משדרת אושר ואנרגיה כי זה מה שאני מרגישה. קשה לי קצת שאנשים מעירים לי על המשקל הנוכחי שלי, למרות שאני יודעת שיש להם כוונות טובות. זה נע מ"עכשיו את נראית נורמלי" - שזה פשוט דבר נורא לומר, לבין "תמיד היית יפה, עכשיו את נראית נהדר!" . אנשים שלא הכירו אותי במשקל הגבוה לא מאמינים שנראיתי פעם אחרת. שמתי לב שבתור אישה יותר רזה קל יותר להסתדר, זה מפריע לי, אף פעם לא חשבתי באמת שהמשקל הוא גורם מגביל - אבל גברים בעיקר, מגיבים אליך אחרת, נעשיתי יותר מודעת לזה. אני אומרת שאני אותה האחת שהייתי אבל באריזה חדשה. אני יודעת שזה לא לגמרי נכון.. חסרים לי עוד 7 ק"ג כדי להגיע למשקל בריא בגובה שלי. למעשה, אני רוצה לרדת עוד 10 כי בגלל הגובה אני תמיד נראית יותר מלאה ממה שמחוג המשקל מראה. אני סגורה בסך הכל על 6. אני רוצה להיות מסוגלת לאכול קערית סלט בלי להקיא אותה. כרגע אני תקועה על אותו המשקל כבר חודשיים וחצי והשבוע סגרתי עוד חצי (לפני כן הייתי 5.5) - אני לא מרגישה הגבלה משמעותית יותר מקודם, אבל אתן לזה זמן. התכוונתי עכשיו לעשות "נקיון פסח" בארון ולתרום את הבגדים שגדולים עלי. אני עדיין לא מסוגלת - אני עדיין חוששת שאצטרך לחזור אליהם מתישהו. התירוץ הוא - אולי אלבש אותם כשאהיה בהריון
מקווה לאזור אומץ בימים הקרובים. בפסח הזה, נהניתי לשבת סביב השולחן ואני חושבת שיותר נהנו לשבת איתי. התהליך עוד ארוך, ואני בעיקר מקווה שהפעם אני אשמור על המשקל לאורך זמן ארוך. רציתי להודות לכם על התמיכה בפורום, אתם מרעיפים אחד על השני הרבה אהדה ותמיכה וגם אנחנו, הקוראים הסמויים, מפיקים מזה הרבה. חג שמח, פלפלת.
שלום לכולם, הרבה זמן לא כתבתי בפורום אבל אני קוראת אותו באדיקות - אני מרגישה שאתם חלק מקבוצת התמיכה החשובה לי בתהליך שאני עוברת. כמעט שנה עברה מאז ניתוח הטבעת שלי- למעשה 10 חודשים. התחלתי את התהליך במשקל 82 (אני נמוכה) והיום אני שוקלת 65 (ירידה לא כל כך גדולה יחסית למה שאני קוראת בפורום). השינוי הוא עצום! אני מרגישה שקיבלתי חזרה את החיים שלי. תמיד הייתי עם משקל עודף , אבל רק בשנים האחרונות השמנתי בלי בקרה והכרה - הדבר היחיד שהחזיק אותי שלא לעבור את השלוש ספרות היה שתמיד הייתי מאוד פעילה ועשיתי ספורט. אבל לאט לאט התחלתי להתבייש שאנשים שהכירו אותי בעבר יראו אותי ברחוב, נמנעתי מללכת לאירועים שונים וזה היה כל כך קשה כי באופי שלי אני ממש לא כזאת. הרגשתי שאני מצליחה לחיות מאוזן כמעט בכל תחום אחר בחיים שלי ורק במשקל אני מאבדת שליטה. עברתי טיפול פסיכולוגי והמשקל נדחק הצידה, היו דברים דחופים וחשובים יותר לטפל בהם והמחשבה היתה שעדיף לטפל בהם קודם ואז גם המשקל יסתדר. היום אני מבינה שהייתי בדיכאון - שלא היה בכלל קשור למשקל אבל העלייה במשקל היתה סממן וקריאה לעזרה - קראתי לזה ההתאבדות האיטית שלי. אחד המשפטים שנאמרו במהלך הטיפול היה "כשתחליטי לרדת במשקל- זה יקרה, ואת תדעי באיזו דרך את רוצה לעשות את זה". ובאמת, כשהרגשתי מוכנה- ידעתי שאני צריכה לעשות משהו דרסטי, שלבד, בלי טבעת ש"תגן" עלי, יהיה לי קשה מידי. התבשלתי כמה זמן וברגע שהחלטתי עברו שבועיים וכבר הייתה הטבעת. לא תליתי הרבה תקוות שהירידה במשקל תשנה את החיים שלי - שאמצא בן זוג, שאהיה שלמה עם עצמי לחלוטין וכו'. ובאמת - זה לא מה שקרה. מה שבאמת קרה הוא שאני מרגישה שאני מסוגלת- אני עושה ספורט, חזר לי הבטחון העצמי לגבי מי שאני - מדהים איך שכשמרגישים טוב גופנית, הביטחון גם ביכולות בתחומים אחרים פתאום נראה יותר הגיוני. אני משדרת אושר ואנרגיה כי זה מה שאני מרגישה. קשה לי קצת שאנשים מעירים לי על המשקל הנוכחי שלי, למרות שאני יודעת שיש להם כוונות טובות. זה נע מ"עכשיו את נראית נורמלי" - שזה פשוט דבר נורא לומר, לבין "תמיד היית יפה, עכשיו את נראית נהדר!" . אנשים שלא הכירו אותי במשקל הגבוה לא מאמינים שנראיתי פעם אחרת. שמתי לב שבתור אישה יותר רזה קל יותר להסתדר, זה מפריע לי, אף פעם לא חשבתי באמת שהמשקל הוא גורם מגביל - אבל גברים בעיקר, מגיבים אליך אחרת, נעשיתי יותר מודעת לזה. אני אומרת שאני אותה האחת שהייתי אבל באריזה חדשה. אני יודעת שזה לא לגמרי נכון.. חסרים לי עוד 7 ק"ג כדי להגיע למשקל בריא בגובה שלי. למעשה, אני רוצה לרדת עוד 10 כי בגלל הגובה אני תמיד נראית יותר מלאה ממה שמחוג המשקל מראה. אני סגורה בסך הכל על 6. אני רוצה להיות מסוגלת לאכול קערית סלט בלי להקיא אותה. כרגע אני תקועה על אותו המשקל כבר חודשיים וחצי והשבוע סגרתי עוד חצי (לפני כן הייתי 5.5) - אני לא מרגישה הגבלה משמעותית יותר מקודם, אבל אתן לזה זמן. התכוונתי עכשיו לעשות "נקיון פסח" בארון ולתרום את הבגדים שגדולים עלי. אני עדיין לא מסוגלת - אני עדיין חוששת שאצטרך לחזור אליהם מתישהו. התירוץ הוא - אולי אלבש אותם כשאהיה בהריון
מקווה לאזור אומץ בימים הקרובים. בפסח הזה, נהניתי לשבת סביב השולחן ואני חושבת שיותר נהנו לשבת איתי. התהליך עוד ארוך, ואני בעיקר מקווה שהפעם אני אשמור על המשקל לאורך זמן ארוך. רציתי להודות לכם על התמיכה בפורום, אתם מרעיפים אחד על השני הרבה אהדה ותמיכה וגם אנחנו, הקוראים הסמויים, מפיקים מזה הרבה. חג שמח, פלפלת.