חג שמח אימוש!
היי אימוש,
רציתי לאחל לך שנה טובה, וגם לספר לך שאת המתה הכי חיה שאני מכירה!
אמנם עברו כמעט 12 שנים, המספר הזה נראה גדול - אבל הרוח שלך והמהות שלך נמצאים במקומם: בנימים הכי קטנים בגוף שלנו, כמו במקומות הכי עמוקים בנפש שלנו.
בכל צעד שאנחנו עושים את נמצאת שם, בכל מחשבה, בכל בחירה ובכל החלטה, את מלווה אותנו. הקיימות שלך היא איתנה למרות שפיסית את במקום אחר.
את בטח יודעת שהיום אירחנו את החג אצלנו בבית והפעם אני ארגנתי את כולם, אמרתי לכל אחד מה צריך להביא וסידרתי שולחן יפה וסגנוני ל-17 איש. אבא היה קצת לחוץ, כמו תמיד כשהוא צריך לארח, אבל אין עליו ביקום כולו. עשית אחלה בחירה.
כשסיימנו לארגן את הבית, כל אחד הלך לחדר שלו להתארגן. בחרתי את השמלה השחורה-לבנה שמזכירה לי אותך. היה לך בגד דומה ובחרתי אותה כי רציתי להרגיש קרובה אליך. לפני כמה ימים ביקשתי מאבא שיביא לי את התכשיטים שלך שהוא שמר, ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לענוד אותם ולהתקרב אליך עוד קצת. בחרתי שרשרת זהב עדינה עם לב, וטבעת עדינה ומיוחדת. שתיהן שלך כמובן.
הרגשתי דומה לך. כשכולם סיימו לאכול ישבנו ונזכרנו בך ביחד. סבתא הביאה אלבומים בשחור-לבן מהמרתף, וכל אחד סיפר על משהו קטן שהוא למד ממך. צחקנו כל כך הרבה ואהבנו אותך עוד יותר.
לא באמת הספקתי להנות כי הייתי עסוקה בלדאוג שכל השאר יהנו, אבל בדיעבד אני שמחה שכולם נהנו, אז אפשר להגיד שבעצם גם אני נהניתי.
אימוש,
לאדם זר 12 שנים נשמעות כמו הרבה זמן. אדם זר יגיד "יאללה, שתעבור הלאה, היה לה מספיק זמן להתגבר". אבל רק מי שהכיר אותך יודע כמה מיוחדת היית וכמה לעולם לא יהיה אפשר "להתגבר עליך" ולהמשיך הלאה בלעדייך. אז אנחנו ממשיכים הלאה איתך. היום סיפרנו על הכישרון שלך לנהל את כולם (ואיך ירשתי אותו ממך) - לא סתם היית מנהלת ביה"ס הכי צעירה בארץ. צפו לך שתגיעי לגדולות. ידעת לגעת באנשים שסביבך, ברגישות נדירה ובחכמה שאין כמותה. אין לי זכרונות רבים ממך, אבל כל אחד שיש לי הוא שיעור בפני עצמו. שיעור על חברות, שיעור על אהבה, שיעור על נתינה. מסיבה מסוימת מישהו החליט שהתפקיד שלך בעולם הסתיים לפני 12 שנה, אבל ברור שמדובר רק בנוכחות הפיסית שהפסיקה. כי את נמצאת בלב של כולנו, אנחנו חיים איתך, נושמים אותך, הולכים לפי הדרך שהטוות לנו, לפי מה שלימדת אותנו. לצחוק, לחייך, לאהוב.
אני לא באמת מאמינה שאת לא כאן, כי את כל כך כאן! כל כך נוכחת. התמונות שלך מעטרות את הקירות בחדר שלי, אני מסתכלת על המבט הנבון שלך ויכולה לנחש מה היית רוצה להגיד לי. ואם אני לא מצליחה לנחש, אני קוראת ביומן שכתבת לנו בחודשים האחרונים שלך, בצוואה הזו שהיא למעשה התנ"ך שלי, ואני בוכה המון, בוכה את הנפש שלי החוצה כי זה כמעט לגעת בך, ואז מצליחה לנחש.
אני אוהבת אותך בכל ליבי, כמו כל מי שהכיר אותך והצלחת לגעת בו. בקרוב נציין 12 שנים ללכתך, והחלטנו השנה לעשות אירוע קטן, לקבץ את כל מי שאוהב אותך (איפה נצליח להכניס את כל האנשים האלו?) מהעבר הרחוק ומהעבר הרחוק יותר. יהיה עצוב, רווי דמעות, אבל גם נצחק ונשמח, ונוקיר על הזכות המופלאה להיות חלק מהחיים שלך. אני ברת מזל להיות הבת שלך, ואני תמיד אהיה הבת שלך כמו שאת תמיד תהיי אימא שלי.
אז שנה טובה אימוש. רק תבואי לי בחלום הלילה כדי לחבק אותי, טוב?
היי אימוש,
רציתי לאחל לך שנה טובה, וגם לספר לך שאת המתה הכי חיה שאני מכירה!
אמנם עברו כמעט 12 שנים, המספר הזה נראה גדול - אבל הרוח שלך והמהות שלך נמצאים במקומם: בנימים הכי קטנים בגוף שלנו, כמו במקומות הכי עמוקים בנפש שלנו.
בכל צעד שאנחנו עושים את נמצאת שם, בכל מחשבה, בכל בחירה ובכל החלטה, את מלווה אותנו. הקיימות שלך היא איתנה למרות שפיסית את במקום אחר.
את בטח יודעת שהיום אירחנו את החג אצלנו בבית והפעם אני ארגנתי את כולם, אמרתי לכל אחד מה צריך להביא וסידרתי שולחן יפה וסגנוני ל-17 איש. אבא היה קצת לחוץ, כמו תמיד כשהוא צריך לארח, אבל אין עליו ביקום כולו. עשית אחלה בחירה.
כשסיימנו לארגן את הבית, כל אחד הלך לחדר שלו להתארגן. בחרתי את השמלה השחורה-לבנה שמזכירה לי אותך. היה לך בגד דומה ובחרתי אותה כי רציתי להרגיש קרובה אליך. לפני כמה ימים ביקשתי מאבא שיביא לי את התכשיטים שלך שהוא שמר, ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לענוד אותם ולהתקרב אליך עוד קצת. בחרתי שרשרת זהב עדינה עם לב, וטבעת עדינה ומיוחדת. שתיהן שלך כמובן.
הרגשתי דומה לך. כשכולם סיימו לאכול ישבנו ונזכרנו בך ביחד. סבתא הביאה אלבומים בשחור-לבן מהמרתף, וכל אחד סיפר על משהו קטן שהוא למד ממך. צחקנו כל כך הרבה ואהבנו אותך עוד יותר.
לא באמת הספקתי להנות כי הייתי עסוקה בלדאוג שכל השאר יהנו, אבל בדיעבד אני שמחה שכולם נהנו, אז אפשר להגיד שבעצם גם אני נהניתי.
אימוש,
לאדם זר 12 שנים נשמעות כמו הרבה זמן. אדם זר יגיד "יאללה, שתעבור הלאה, היה לה מספיק זמן להתגבר". אבל רק מי שהכיר אותך יודע כמה מיוחדת היית וכמה לעולם לא יהיה אפשר "להתגבר עליך" ולהמשיך הלאה בלעדייך. אז אנחנו ממשיכים הלאה איתך. היום סיפרנו על הכישרון שלך לנהל את כולם (ואיך ירשתי אותו ממך) - לא סתם היית מנהלת ביה"ס הכי צעירה בארץ. צפו לך שתגיעי לגדולות. ידעת לגעת באנשים שסביבך, ברגישות נדירה ובחכמה שאין כמותה. אין לי זכרונות רבים ממך, אבל כל אחד שיש לי הוא שיעור בפני עצמו. שיעור על חברות, שיעור על אהבה, שיעור על נתינה. מסיבה מסוימת מישהו החליט שהתפקיד שלך בעולם הסתיים לפני 12 שנה, אבל ברור שמדובר רק בנוכחות הפיסית שהפסיקה. כי את נמצאת בלב של כולנו, אנחנו חיים איתך, נושמים אותך, הולכים לפי הדרך שהטוות לנו, לפי מה שלימדת אותנו. לצחוק, לחייך, לאהוב.
אני לא באמת מאמינה שאת לא כאן, כי את כל כך כאן! כל כך נוכחת. התמונות שלך מעטרות את הקירות בחדר שלי, אני מסתכלת על המבט הנבון שלך ויכולה לנחש מה היית רוצה להגיד לי. ואם אני לא מצליחה לנחש, אני קוראת ביומן שכתבת לנו בחודשים האחרונים שלך, בצוואה הזו שהיא למעשה התנ"ך שלי, ואני בוכה המון, בוכה את הנפש שלי החוצה כי זה כמעט לגעת בך, ואז מצליחה לנחש.
אני אוהבת אותך בכל ליבי, כמו כל מי שהכיר אותך והצלחת לגעת בו. בקרוב נציין 12 שנים ללכתך, והחלטנו השנה לעשות אירוע קטן, לקבץ את כל מי שאוהב אותך (איפה נצליח להכניס את כל האנשים האלו?) מהעבר הרחוק ומהעבר הרחוק יותר. יהיה עצוב, רווי דמעות, אבל גם נצחק ונשמח, ונוקיר על הזכות המופלאה להיות חלק מהחיים שלך. אני ברת מזל להיות הבת שלך, ואני תמיד אהיה הבת שלך כמו שאת תמיד תהיי אימא שלי.
אז שנה טובה אימוש. רק תבואי לי בחלום הלילה כדי לחבק אותי, טוב?
