חג העבדות

כמעטית

New member
חג העבדות

איך שאני שונאת את החג הזה.. בחיי...
אם אלוהים ניסה להקנות לנו תחושת חירות, ההלכות והדת חיסלו אותה לחלוטין.
זה לא שאני עוזרת בבית, כי אני לא. אבל כל הסיטואציה שכל שנייה שוטפים ומנקים וסוגרים עם מקסיינטפ את התנור, מוציאה אותי משליטה. מה גם שאני גרה בקומה נפרדת בבית, והאורחים שבאים אמורים לישון לי בחדר.. ולא אני לא אוהבת לחלוק.. ובטח ובטח לא אוהבת את זה שאין לי את הפרטיות שלי ואת המקלחת והשירותים שלי.. ואת זה שאני לא יכולה לחלל את החג בכייף כמו תמיד.. ומה זאת הפרימטיביות הזאתי... מה כזה קשה לנסוע הבייתה אחרי?!

אז התנהגתי כמו ילדה והתעצבנתי. ואמרתי לאמא שלי שבחיים אני לא אשמור פסח. שזה שקר מוחלט. והמשכתי להתפלסף על כמה החג הזה שטות מוחלטת.. מול אחיות שלי הקטנות.

ואמא שלי התעצבנה בחזרה.. ואמרה שאני אשן בחדר שלי ושהאורחים ישנו בסלון שלי... מה שלא ממש משמח אותי. כי אני לא עפה על הרעיון שישנו קיר סמוך לידי. ושידברו על איזו מפלצת רכושנית אני. וביקשתי לישון בחדר למטה... לפחות בשקט שלי... אין לי כוח לרעש שיהיה פה עוד יממה. ואמא שלי התעצבנה.. ואני קיללתי את כל הקללות הגסות שבעולם ובא לי למות מעצבים.

חג נוראי. שיעבור מהר.
 
אויש מבין אותך ממש ופורק גם

גמאני שאחשלי בא או הבעל של אחותי ולפעמים יושנים אצלי לילה או משו כזה בחדר............במיוחד בשבת וחגים זה הכי מתסכל...........אני אישית בכלל כל האווירה של בית דתי לא בשבילי....המוזיקה בסלון הדתית-חסידית-חופרת.....התפילות ..הברכות......
אני יותר ויותר חושב שעדיף לחיות כבר עם דירה עם שותפים בהקדם.............למרות שהכסף קצת גורם מפחיד קצת בזה.........לפחות אותי..........
ובהצלחה....
 

yatusha

New member
לכל חירות יש מחיר


תסלחי לי אם אני נשמעת מבקרת, אבל לכל חירות יש מחיר.
יש לך את החירות של קומה עם שירותים ומקלחת משלך? את גרה תחת קורת הגג של ההורים שלך?
מחיר של וויתור של 26 שעות לא נשמע לי מוגזם.

שונאת הכנות לפסח ועדיין מצאתי את עצמי מנקה את הדירה שלי הבוקר כולל קרצוף תנור (בלי מסקינגטייפ!) ופינות שלא כל שבוע מגיעים אליהן. חייב להיות לזה הסבר פסיכולוגי.
תסתכלי רגע על אמא שלך כאדם שעובד קשה מאוד בימים והשבועות האחרונים בשביל משהו שהיא מאמינה בו מאוד. לא תכבדי אותה?
כמו שאת עושה את הבחירות שלך היא עושה את שלה. למה את לא נותנת לה את החופש לחיות כמו שהיא מאמינה וגרוע מכך- את מנסה לפגוע בחינוך שלה ובאמונה שלה מול האחיות שלך. את מתפלאת בכלל שהיא התעצבנה?

לפי הגיל בכרטיס את לא ילדה ואני גם יודעת כמה זה לא קל לפעמים עם ההורים (במיוחד בחגים) אבל, אני מאחלת לך שתלמדי השנה שחירות לא רק מקבלים, אלא גם צריך לתת (גם כשאנחנו לא מסכימים)

חג שליו
 

כמעטית

New member
לגמרי נכון

מה שכתבת- זה הצד הרציונלי במוח שלי, ואפילו עכשיו שקראתי את מה שכתבתי אתמול.. פתאום הבנתי, כמה הייתי מונעת על פי העצבים הרגעיים והטבעיים... ואוי, כמה שזה נשמע מכוער..
לצערי הרב, אני מאד קנאית למרחב האישי שלי. בד"כ אני עובדת גם שבתות וחגים, ועכשיו לקחתי חופש- אז משהו בי אומר לי, שלפחות כשיש לי חופש (שזה לא קורה הרבה) אז שהחופש הזה יהיה מושלם. באופן כללי, יש לי בעיה עם חגים, עם האווירה שהם יוצרים לפני.. את הלחץ הזה שיש בבית, כמה דקות לפני שמדליקים נרות. מצד שני, אני יודעת שאמא שלי מדהימה ושבמשך השנה כולה היא מעניקה לי את החירות שלי ואת המרחב האישי שלי- שכל כך חשובים לי.
בכל מקרה, אין לי ספק שאת לחלוטין צודקת.
 

yatusha

New member
אף פעם לא מאוחר

לכולנו יש את הריבים האלה.
תכיני לאמא כוס קפה/ תה ושבי איתה קצת, תלבנו את הדברים ואולי אפילו כדאי להגיד סליחה.

איך היה החג בסוף?
אני גיליתי השנה שמגיד קצר ממה שחשבתי
 
הייתי אצל דודים אמריקאים שלי

והרצנו את ההגדה בלי יותר מדי חפירות, ודי הופתעתי לגלות שמדובר בטקסט יחסית קצרצר שרק החפירות הדוסיות (בשילוב עם רעב רציני) הופכות אותו לאינסופי.

לא שזה עזר, עדיין סיימנו את הסדר בשלש וחצי, אבל זה סתם נזקף לזכותן של דינמיקות משפחתיות
 

0Neo0

New member
אני מסכים לגמרי מילטון..!

השנה לא ברור איך, סיפור ההגדה אצל הורי הסתיים במהירות לא אופיינית לשנים קודמות. ולא מדובר בקריאה מהירה יותר של הטקסט,
כך שאין ספק שהכל בראש.
 

כמעטית

New member
לא יודעת מה איתכם

אבל אצלנו היה מייגע כרגיל.
אין כמו להשתכר עם דוד שלי שמודד במשקולת אם אכלנו באמת כזית מצה.. ובין לבין לנשנש מרור.
 
למעלה