חגים

אתי71

New member
חגים

אחד הנושאים שמאד מעסקים אותי : הם החגים הקרביים, ראש השנה , וסוכות........ מאז שהתאלמנתי (לפני 8 שנים) כל שנה לפני החגים בערך חודש, אני כבר במצב רוח ירוד, ורק חושבת איך ליברוח. השנה בגלל שחגים יוצאים מוקדם בהתחלת ספטמבר, אני כבר מחודש יולי שוברת את הראש לאן ליברוח. רק שמעתי שראש השנה יוצא מיום רביעי ועד צאת שבת, מזה דיכאון......... אז מהר לקחתי טיול לחו"ל( עם בתי בת 17)מערב חג ועד לפני כיפור. לצערי אני לא שמחה, נכון שנוסעת לטייל אבל בלב מאד קשה. לפני שנתיים בפסח נסעתי לחו"ל עם הבת והיה מאד עצוב, להיות לבד בחו"ל לא להרגיש את החג, וגם להשאיר בארץ קשה. מה דעתכם? מה הפתרון?
 
החגים שלי

בעלי נפטר יומים אחרי שמחת תורה .. כך שעד לחגים ה"משפחתיים" עבר זמן .. אבל תקופת החגים הכי משמעותית מבחינת החוסר ..האין ...הרקנות .. אומנם משפחתי מקיפה אותי ,חובקת, תומכת ,אבל בכל זאת הקושי עצום , משתדלת לעייף את עצמי עד כלות בהכנות ואז נופלת מהרגלים ברגע שארוחות החג מתחילות .. תירוץ לא להשאר עד סוף הערב או ביום במשך שעות .. בורחת לביתי לפינה שבה יכולה לשבת ולהזכר בשקט .... אין פיתרון קסם לדעתי ,אבל לומדת להסתגל ,משתדלת להיות מוקפת במשפחה או חברים ... שקלתי אפשרות לסוע בחג אבל לסוע בחגים מבחנת משפחתי זה יהווה נטישה ... שלך באהבה טלי ...
 
היום כבר מסוגלת אפילו להינות....

בשנים הראשונות זה היה מאוד קשה, החוסר שלו, המקום הריק, ברכות ה"חג שמח" והאנשים המחייכים בשכונה זה היה "גומר אותי" הייתי הולכת לארוחות החג המשפחתיות רק בשביל הילדים ושמה מסכה, היום אחרי 12 שנים כבר יכולה להינות מאוירת החג, נפגשים כל המשפחה צוחקים אוכלים ואני גם חלק מזה, החוסר מורגש אחרי שחוזרים כבר הביתה, אחרי הארוחה החגיגית - אל השקט....
 

yamkachol

New member
לא יודע מה הפתרון, אבל

נראה לי, שמכיוון שהמצב הוא שעצוב וקשה, ומכיוון שכבר נוכחת שהמקום הפיזי לא משנה את האובדן הרגשי שמרגישים, ומכיוון שכנוחכת שבחגים עדיף לחגוג בארץ, נראה לי, שלו הייתי במקומך, הייתי חוגג את החגים בעצב בארץ . זו המציאות החדשה שלנו, בחיים החדשים שלנו. עם פינת עצב לנצח. בעיקר בחגים ובשמחות.... חגי
 
למעלה