חגים והסכמים
כמידי שנה לקראת החגים עולה השאלה,
״עם מי היה הילד בשנה שעברה״?
כמו שסיכמנו במעמד הגרושים, שנה אצלו, שנה אצלי.
הזיכרון היה מטושטש השנה וניסינו להזכר עם מי היה הילד בראש השנה אשתקד.
הוא טען שאצלי ואני טענתי שאצלו.
אך ברוח טובה, מתוך בילבול.
לפני שנכנסתי להוכחות, שאלתי אותו כמה זה חשוב לו ושיתן לי לבדוק אם יש ארוחות משפחתיות נוספות בחג כי אני מאוד רוצה שיהיה גם עם המשפחה שלי, אם כן, לא ממש חשוב לי ההסכם.
התגברתי על האנוכיות שהבן שלי יהיה איתי למרות שזה תורי והצעתי שנשאל את הילד.
התשובה של הילד היתה: ״עם מי הייתי שנה שעברה״?
וכשענינו לו, אז הוא אמר שהוא רוצה להיות איתי כי שנה שעברה היה עם אבא.
עכשיו אני מרגישה שאולי ההצעה לשתף את הילד לא היתה נכונה.
כי רציתי ללכת לקראת האב, עם הרצון שלו להיות עם הילד.
ובנוסף הכנסתי את הילד למצב של בחירה... שאני לא אוהבת להכניס אותו למצב כזה.
מה לעשות?
לומר לילד שזה בסדר מבחינתי שילך עם אבא שלו ושביום למחרת יבוא איתי?
או ללכת עם ההגיון של הילד? ולאכזב את האב..
אם אני מוותרת, זה אומר שפחות אכפת לי?
כמידי שנה לקראת החגים עולה השאלה,
״עם מי היה הילד בשנה שעברה״?
כמו שסיכמנו במעמד הגרושים, שנה אצלו, שנה אצלי.
הזיכרון היה מטושטש השנה וניסינו להזכר עם מי היה הילד בראש השנה אשתקד.
הוא טען שאצלי ואני טענתי שאצלו.
אך ברוח טובה, מתוך בילבול.
לפני שנכנסתי להוכחות, שאלתי אותו כמה זה חשוב לו ושיתן לי לבדוק אם יש ארוחות משפחתיות נוספות בחג כי אני מאוד רוצה שיהיה גם עם המשפחה שלי, אם כן, לא ממש חשוב לי ההסכם.
התגברתי על האנוכיות שהבן שלי יהיה איתי למרות שזה תורי והצעתי שנשאל את הילד.
התשובה של הילד היתה: ״עם מי הייתי שנה שעברה״?
וכשענינו לו, אז הוא אמר שהוא רוצה להיות איתי כי שנה שעברה היה עם אבא.
עכשיו אני מרגישה שאולי ההצעה לשתף את הילד לא היתה נכונה.
כי רציתי ללכת לקראת האב, עם הרצון שלו להיות עם הילד.
ובנוסף הכנסתי את הילד למצב של בחירה... שאני לא אוהבת להכניס אותו למצב כזה.
מה לעשות?
לומר לילד שזה בסדר מבחינתי שילך עם אבא שלו ושביום למחרת יבוא איתי?
או ללכת עם ההגיון של הילד? ולאכזב את האב..
אם אני מוותרת, זה אומר שפחות אכפת לי?
