לנגה וגם לרננה.
אני הייתי פשוט מוותרת על המושג הזה ואומרת "קושי במוטוריקה עדינה" ומרחיבה על מיונויות ותפקוד כולל. הקביעה , או האבחון המדויק , שיש לילד חגורת כתפיים רפויה,(אני אגב, שמעתי עד היום רק על חגורה חלשה) לא מוסיפים לדעתי בהירות לתמונה כשאנחנו מבקשים לקבוע מה הילד צריך. גננות משתמשות במושג הזה באופן גורף לכל מי שנראה להם שמתקשה במוטוריקה עדינה. התפקיד שלנו לברר טוב יותר מה באמת קשה לילד. האם קשה לו לשמור על בסיס יציב? האם הוא מתקשה לייצב את הזרועות בחלל? האם הוא מתקשה להפריד את תנועת הזרועות והגו? האם הוא מתקשה בתיאום בילטראלי? האם הוא מתקשה לשלוט בתנועות הצוואר והעיניים? ואולי בכלל החולשה או הרפיון נמצאים ממש בכף היד בלבד? ויש כאלה לא מעט, או אפילו במפרק אחד או שניים, או שישנה הגבלה במרכיב תנועה בודד זה או אחר.. וכל זה כמובן עוד לפני שהגענו לעניין התפיסתי וההתנהגותי והרגשי. ולשאלתה של רננה האם להתחיל בעבודה גרפומוטורית כשחגורת הכתפיים עדיין חלשה: נדיר מאוד לראות, אם בכלל, רפיון שרירים שנעלם במהלך טיפול. אנחנו שואפים לחזק את הילד וללמד אותו להשתמש טוב ונכון יותר בגופו, אבל לא נהפוך אותו למשהו שהוא לא. בהחלט, יש לעבוד במקביל לחיזוק המוטורי, גם על מיומנויות, ברמה שבה הילדה נמצאת, עם שאיפה קדימה. גם בגלל הקצבת הטיפולים וגם כי זה הגורם התפקודי שהוא מרכז הטיפול, ובלעדיו , התירגול, ככל שיהיה מדויק ומקצועי, ישאר חסר משמעות. שבוע טוב והצלחה לכולנו.