ישעיהו יט
טז בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים; וְחָרַד וּפָחַד, מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד-יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר-הוּא, מֵנִיף עָלָיו. יז וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם, לְחָגָּא, כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו, יִפְחָד--מִפְּנֵי, עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר-הוּא, יוֹעֵץ עָלָיו. ומפרש"י: (יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא - כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחרב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר ידעו כי יש שכינה בישראל ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה: חגא - לשון שבר ואימה ופחד לשון יחוגו וינועו כשכור (תהלי' קז) וכן חגוי הסלע (שיר /שיר השירים/ ב): וכן גם הרד"ק. ומצודת ציון טוען: (יז) לחגא - ענין בקוע ושבר כמו יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים= ב).