חבר חדש
שלום אנשים. רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה. אני כל כך מצטער שלא הגעתי לכאן קודם לכן. זה מקום מדהים. יש כאן כל כך הרבה אנשים שאתה פשוט מזדהה איתם ב 100 אחוז מההרגשות, ההרהורים, החוויות ושאר הדברים המשותפים לכולנו כמגמגמים. דיפדפתי מעט בעמודי הפורום. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, לייעץ, לשאול. דומני שאני אבלה בפורום הזה עוד הרבה זמן. דבר ראשון והכי חשוב מבחינתי. רציתי לפנות אל בוגרי CTI . אני עצמי עברתי שם טיפול לפני כשנה וחצי. הייתי במחזור אוגוסט 2002. היינו כ 15 אנשים(כולם בנים). לכן אם יש כאן אנשים שהיו באותו מחזור אני ממש אשמח לשמוע מהם. במחזור שלי היו: מג'די, שי, אביעד, שלמה ועוד הרבה שפשוט שכחתי כבר את שמותיהם. לכן אם מישהו שהיה באותו מחזור כותב כאן במקרה בפורום והוא מעוניין ליצור איתי קשר אני מאוד אשמח. לי אגב קוראים ויטלי ותוכלו לכתוב לי ל [email protected] הסיפור האישי שלי הוא כזה: אני מגמגם מילדות. גמגום די קשה(הבנתי שיש פה בפורום אנשים שחולקים על עצם המינוח). עם הגיל הגימגום רק נעשה יותר חזק. הייתי אצל הרבה קלינאי תקשורת, אך דבר לא עזר. לפני שנה וחוצי הגעתי למכון של ברברה(וג'ורג') דם. את שיטת הטיפול ותוצאותיה אתם כבר בטח מכירים משירשורים קודמים. אם כן התחלתי בטיפול. הייתי המגמגם הכי "כבד" מתוך קבוצה של 15 אנשים בערך. הגעתי לטיפול עם הרבה תקווה ורצון ללמוד. הטיפול החל, ותוך ימים ספורים הצלחתי לתפוס את השיטה. התוצאות היו מדהימות! השיפור היה עצום! כמעט ודיברתי שוטף! כל אותם תנועות הגוף הנלוות שהיו לי נעלמו כליל. כמובן המשכתי בעבודה הקשה ובתרגולים. ראיתי את האור בקצה המנהרה. הטיפול נגמר(השלב הראשון של ה 3 שבועות) ואני הייתי מבין אלו אשר דיברו כמעט שוטף. הייתי מאוד מרוצה מעצמי. הרגשתי שאני פותח דף חדש. דלתות רבות הולכות להיפתח עבורי. הייתי בשיא האופוריה! ואמנם, כגודל הציפייה כך היה גודל האכזבה. לאחר הטיפול הגעתי למפגש המעקב הראשון בלבד. ידעתי שעל מנת להמשיך לדבר שוטף עלי לתרגל בבית. ואמנם הרגשת האופוריה גרמה לי לזלזל בזה. תרגלתי רק שבוע אחד לאחר סיום הטיפול, ולאחר מכן עזבתי את זה. התחלתי לעבוד במפעל. חשבתי שאני לא צריך את זה יותר, ואין לי זמן "מיותר" לזה. טעיתי. הגמגום חזר. ולא רק חזר, אלא חזר בריבוע. הוא נעשה אף קשה יותר ממה שהיה לי קודם. אם כן זהו המצב היום. דבר לא השתנה במשך אותה שנה וחצי. סיימתי לעבוד(לאחר שחסכתי מספיק כסף ללימודים) והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בהנדסת חומרים בטכניון. אני יודע שאם אני אקח את עצמי בידיים, אחזור לתרגל, אשב עוד פעם מול החוברת של הקורס...אני יכול לעשות פלאים עם הדיבור שלי. העניין הוא שזה קשה, קשה מאוד. ללא תמיכה מבחוץ, ללא הנחיה של איש מקצוע מאוד קשה לי להחליט שאני חוזר לטיפול. וואי...כתבתי המון. אני מצטער אם הלאתי אותכם בסיפורי. בוגרי CTI (לאו דווקא המחזור שלי)שנמצאים במצבי מוזמנים לכתוב אלי ואולי נוכל לארגן מפגשים, כך שנוכל לתמוך האחד בשני, ואולי לתרגל יחדיו את עקרונות השיטה. זהו, עד כאן להיום. מצפה לתגובות, עצות ורעיונות. שלכם ויטלי
שלום אנשים. רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה. אני כל כך מצטער שלא הגעתי לכאן קודם לכן. זה מקום מדהים. יש כאן כל כך הרבה אנשים שאתה פשוט מזדהה איתם ב 100 אחוז מההרגשות, ההרהורים, החוויות ושאר הדברים המשותפים לכולנו כמגמגמים. דיפדפתי מעט בעמודי הפורום. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד, לייעץ, לשאול. דומני שאני אבלה בפורום הזה עוד הרבה זמן. דבר ראשון והכי חשוב מבחינתי. רציתי לפנות אל בוגרי CTI . אני עצמי עברתי שם טיפול לפני כשנה וחצי. הייתי במחזור אוגוסט 2002. היינו כ 15 אנשים(כולם בנים). לכן אם יש כאן אנשים שהיו באותו מחזור אני ממש אשמח לשמוע מהם. במחזור שלי היו: מג'די, שי, אביעד, שלמה ועוד הרבה שפשוט שכחתי כבר את שמותיהם. לכן אם מישהו שהיה באותו מחזור כותב כאן במקרה בפורום והוא מעוניין ליצור איתי קשר אני מאוד אשמח. לי אגב קוראים ויטלי ותוכלו לכתוב לי ל [email protected] הסיפור האישי שלי הוא כזה: אני מגמגם מילדות. גמגום די קשה(הבנתי שיש פה בפורום אנשים שחולקים על עצם המינוח). עם הגיל הגימגום רק נעשה יותר חזק. הייתי אצל הרבה קלינאי תקשורת, אך דבר לא עזר. לפני שנה וחוצי הגעתי למכון של ברברה(וג'ורג') דם. את שיטת הטיפול ותוצאותיה אתם כבר בטח מכירים משירשורים קודמים. אם כן התחלתי בטיפול. הייתי המגמגם הכי "כבד" מתוך קבוצה של 15 אנשים בערך. הגעתי לטיפול עם הרבה תקווה ורצון ללמוד. הטיפול החל, ותוך ימים ספורים הצלחתי לתפוס את השיטה. התוצאות היו מדהימות! השיפור היה עצום! כמעט ודיברתי שוטף! כל אותם תנועות הגוף הנלוות שהיו לי נעלמו כליל. כמובן המשכתי בעבודה הקשה ובתרגולים. ראיתי את האור בקצה המנהרה. הטיפול נגמר(השלב הראשון של ה 3 שבועות) ואני הייתי מבין אלו אשר דיברו כמעט שוטף. הייתי מאוד מרוצה מעצמי. הרגשתי שאני פותח דף חדש. דלתות רבות הולכות להיפתח עבורי. הייתי בשיא האופוריה! ואמנם, כגודל הציפייה כך היה גודל האכזבה. לאחר הטיפול הגעתי למפגש המעקב הראשון בלבד. ידעתי שעל מנת להמשיך לדבר שוטף עלי לתרגל בבית. ואמנם הרגשת האופוריה גרמה לי לזלזל בזה. תרגלתי רק שבוע אחד לאחר סיום הטיפול, ולאחר מכן עזבתי את זה. התחלתי לעבוד במפעל. חשבתי שאני לא צריך את זה יותר, ואין לי זמן "מיותר" לזה. טעיתי. הגמגום חזר. ולא רק חזר, אלא חזר בריבוע. הוא נעשה אף קשה יותר ממה שהיה לי קודם. אם כן זהו המצב היום. דבר לא השתנה במשך אותה שנה וחצי. סיימתי לעבוד(לאחר שחסכתי מספיק כסף ללימודים) והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בהנדסת חומרים בטכניון. אני יודע שאם אני אקח את עצמי בידיים, אחזור לתרגל, אשב עוד פעם מול החוברת של הקורס...אני יכול לעשות פלאים עם הדיבור שלי. העניין הוא שזה קשה, קשה מאוד. ללא תמיכה מבחוץ, ללא הנחיה של איש מקצוע מאוד קשה לי להחליט שאני חוזר לטיפול. וואי...כתבתי המון. אני מצטער אם הלאתי אותכם בסיפורי. בוגרי CTI (לאו דווקא המחזור שלי)שנמצאים במצבי מוזמנים לכתוב אלי ואולי נוכל לארגן מפגשים, כך שנוכל לתמוך האחד בשני, ואולי לתרגל יחדיו את עקרונות השיטה. זהו, עד כאן להיום. מצפה לתגובות, עצות ורעיונות. שלכם ויטלי
