מקובל ושכיח מאד אצל ילדים בגיל
בנך,ומעט גדולים יותר,לערבב בין המציאות לדמיון.כאשר דברים רבים שאינם במציאות המוכרת לנו,חיים ומשחקים תפקיד דמיוני מרכזי בחיי הילד.כך למשל, מפלצות,דרקונים,חיות דמיוניות,ומה לא,המופיעים בדמיונו של הילד,הופכים להיות משמעותיים,לפעמים מאד מציאותיים,כדי הופעת תגובות של פחד,או חרדה.. חבר דמיוני,מן הסתם שייך לפן הדמיוני החיובי שבילד.באשר הוא עונה כנראה על צרכים רגשיים,עוזר להבין דברים,להתמודד עם פחדים.מקשיב תמיד כשהילד מדבר אליו,וחבר טוב טוב.לפעמים התופעה שכיחה יותר אצל ילדים שאין להם כמעט חברים,והם מוצאים המון עניין בעיסוק עצמי במגוון תחומים.ואז יש כמובן עם מי לדבר. (אפרופו,אם ראית את הסרט להתחיל מחדש,עם תום הנקס ששודר לפני כיומים,שלושה,יש לו בבדידותו הרבה באי הזנוח,כדוררגל,עליו צייר כעין פנים,ואליו הוא דבר כארבע שנים..)לסכום,כאמור זוהי תופעה שכיחה מאד,שלב קצר יחסית בהתפתחות הרגשית/קוגניטיבית..והוא עשוי להעלם די מהר.
