הגיע הזמן להטיל על מונופולים
חובה משפטית לפעול לטובת הצרכן (בהעדר תמריץ שוקי). אני נטפל לשאלה על חברת החשמל כדי להביא את הסיפור המררררררררגיז של בזק בפרשת גרוסוסר -- (1) עושים תעריף חיבור מופחת לאינטרנט, שלא עולה כלום, צריך רק לבקש. (2) במשך חודשיים מחברים אותך "במתנה" לתעריף המופחת, וזה מופיע בחשבון. (3) ממשיכים להציג לך בחשבון את השיחות לאינטרנט בנפרד מיתר השיחות (למרות שגובים עליהן מחיר מלא) ובכך מטעין את הציבור לחשוב שההטבה ממשיכה. וזה מגיע לבית-המשפט אבל שם כמובן נקבע שאין שום הפרת חוק בהתנהגות המרגיזה של בזק. וכך קובעת רות שטרנברג-אליעז, בדחותה את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית: אמנם נכונה טענתה של בזק כי לא פעלה בניגוד לדין, לגבי התליית מסלול ה"לייט נט" ברישום, אולם שאיפתה להעלות את תעריפיה, כולל בפלח שוק האינטרנט, התגשמה. לעומת זאת, המטרה החקיקתית לאפשר גישה זולה ושווה לכל נפש לאינטרנט, לא הוגשמה. עד לסוף יוני 2000, נרשמו לכל מסלולי הגלישה כ– 41,000 מנויים שהם כ – 6% מכלל הצרכנים. יצויין, כי לא נמסרו על ידי בזק נתונים לגבי מספר הנרשמים למסלול ה"לייט נט" בלבד. הנתון שנמסר על ידה, מהווה ראיה להיעדר מודעות בקרב ציבור הגולשים לדרישת הרישום. הדרישה היא גזירה שהציבור אינו עומד בה. אחד מעמודי התווך של התביעה הייצוגית הוא ההגנה על האינטרס הציבורי. הדבר בולט במיוחד במסגרת חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, שעל דיגלו חקוק נושא זה. האינטרס של ציבור הגולשים "קל", המשלם עבור גלישה באינטרנט לפי תעריף גבוה, מחייב ביטול חובת הרישום למסלול ה"לייט נט". התביעה שבפנינו אינה מכוונת לסעד זה. משום כך אין מקום לאשרה כייצוגית. אולם, הדיון שנפתח על ידי המבקש מוביל למסקנה כי ראוי להוציא את מסלול ה"לייט נט" מחובת רישום ולהחילו על כל אותם מנויים שלא נרשמו למסלול אחר, כפי שנהגה בזק בחודשיים הראשונים. כך תוגשם תכלית החקיקה. (סוף ציטוט, ההדגשה הוספה.) מכאן שאם אני מנסה להחיל נורמות ראויות כשלעצמן באמצעות "תיקון לאחור" של התנהגות לא-ראויה של בזק, אני לא יכול, כי המניע שלי לא תקין; למרות שנגיע לאותה תוצאה בדיוק בדרך שביקשה השופטת להשיג (שינוי החוק) ובדרך שביקש התובע (פיצויים) -- ההבדל הוא שהדרך שביקשה השופטת להנהיג איננה בת-השגה מבחינה פוליטית, וכך נמצאות כוונת המחוקק, ההגינות העסקית והחובות של המשפט הציבורי מופרות בריש גלי וללא סעד.
