...
ראיתי היום את "הפסנתרן". בכיתי כ"כ הרבה, היו נקודות שממש התאפקתי לא לצאת מהאולם וללכת הבייתה. ומילא שהיו עושים סרט כ"כ כואב עם יצירות של - לא יודעת - מלחין נידח ולא אהוב שכזה, אבל דווקא עם דברים שאני כ"כ אוהבת, כדי שאח"כ כשאני אשמע אותן ירוצו לי תמונות של אנשים גוססים מול העיניים, נכון? מה קרה לשלטי ה"בעלי לב חלש, נשים בהריון ואוהבי שופן למיניהם, נא לצאת מהאולם"? אבל ברצינות, למרות שזה סרט ממש מטלטל וזוועתי, עדיין חשוב לראות. באמת חשוב. זה נותן תחושה מאוד מציאותית על איך זה היה בשואה. רק תדאגו לא לשמוע יותר מדיי שופן לפני זה. בטח לא את הבלדה הראשונה, אופוס 23 בסול מינור, למרות שהיא מדהימה. בלאדי הל! ואני יודעת שיש סרטי שואה שיותר מקרבים לנושא, אבל באמת שיותר מזה לא יכולתי לסבול.