את צודקת,
אם כי הייתי מעדיפה לחשוב על הפה הגדול שלי כעל טעות שאני צריכה ללמוד לרסן ולא כמשהו שנועד להיות, כי אז הוא לעולם לא יפסק. כל עוד זו אשמתי, יש לי שליטה על כך ואני יכולה לתקן את זה, עד כמה שאפשר. מצד שני, אולי החברוּת הזאת לא הייתה אמורה להצליח מלכתחילה. לאחרונה אני חושבת את זה יותר ויותר. אבל אני פשוט קונטרול פריק שחייבת להאמין שאם היא נותנת כל מה שהיא יכולה כדי שחברות תצליח, יש לה סיכוי יותר גבוה. בכל מקרה, תודה, באמת.