I'm back. ../images/Emo123.gif
("הלכת?" "כן". "באמת?" "כן". "אה. תגידי, לא נמאס לך מהבדיחה ההו-כה-חרושה-זרועה-נטועה הזו בכל פעם שאת חוזרת ממקום כלשהו?" "אה, לא ממש"). אז כן, יצאתי לחלק א' של קורס שימשך תשעה ימים. השבוע זה היה מיום שני עד חמישי בערב (להלן עכשיו) ובשבוע הבא זה יהיה מיום ראשון עד לחמישי בערב, להלן שבוע בדיוק מעכשיו. שישבת יש הפסקה, ותודה לאל, כי אני חייבת להצטייד בערמות של שמיכות וסווצ'רטים ללילה (למה.כ"כ.קר.בדודתם.הצולעת.זה.לא.אמור.להיות.קיץ?!$!?%), מכנסיים במידתי (מכונות כביסה שמכווצות בגדים זה השטן), ממתקים (כי זו מילה נרדפת לאושר), מכנסיים קצרים וארוכים (למה.כ"כ.חם.ביום.וכ"כ.קפוא.בלילה?<@?%!), ורידים חדשים (כי הנוכחים מאוד לא מאושרים) ושק גדול של שפיות (אבדה, כל המוצא הישר מתבקש להחזירה בהקדם האפשרי, נורא לא טוב לקונטרול פריק להיות חופשייה ומטומטמת). ולסיכום? השבוע הזה היה... היה... כזה... נו... הייתה לזה מילה, באמי! ... אמאמ, היה כזה
מ ע נ י י ן. כן. מעניין שכזה. הרבה חוויות (זה לא אומר שהן טובות, יא? זה רק אומר שהן חוויות) והרבה למידה והכרויות וסדנת קיטור מזורזת ("היי ליאת ויוגב, מה אתם עושים?" - "מקטרים, רוצה גם?" - "בוודאי, תחביב אהוב שלי" - "אני אתחיל. המפקד שלי כזה זונה, בחיי!" - "המפקדת שלי החליטה שהיא לא המפקדת שלי יותר והיא נוטשת אותנו לאבדון, זה יותר גרוע!" - "והמפקד שלי... ובכן, אני המפקד שלי. ואני מאוד מקווה שאני לא זונה או מפקיר לאבדון של אף אחד".
)(הוי, אתם משהו אתם.
) חלק ניכר מהזמן העברתי ב"בוהוהו, הקבוצה שלי כ"כ גרועה שבא לי לתקוע להם ציפית ריחנית בנחיריים, בוהוהו" או ניסיונות התאבדות בהטבעה עצמית בשוקת (ללא הצלחה, אגב, מי האידיוט שסותם אותה עם מלפפונים?), ואת שאר הזמן העברתי בנסיונות עצמיים לשכנוע שאני נהנת. ואני לא. אבל לא באתי לשם כדי להנות, באתי לשם כדי לעבור את הקורס הזה, להדריך, להוביל, ללמוד, להכיר אנשים, לעבור את ההשתלמות הסופית שלי בדרך לאחד מהחלומות הכי גדולים שיש לי, להתנסות, לחוות, להתחזק. ואת הכל עשיתי ואפילו אפריז בערכי ואגיד שעשיתי נהדר, ואני באמתבאמת שמחה מזה, רק לא נהנתי. לא חייבים להנות, יא? אה, וחוץ מזה, אני רק רוצה להשוויץ מעט - אני סגנית מפקדת. הו יא! זה אומר שאני השותפה של המפקד שלי. זה לא באמת סגן, זה שותף. ככה זה. התארים זה לכבוד ה... רשמיות. או משהו. ואני מבקשת לא לייחס חשיבות לכך שהמפקד שלי הוא קופיף דגנרט שעסוק בלגרבץ ולצוות עליי (עד שאמרתי בנימוס המירבי שיסלח לי אדון קופיף, אבל אני לא הולכת לעשות כלום כל עוד הוא מתייחס אליי כמו שהוא מתייחס אליי, ואז טרקתי בפניו את הדלת, בעטתי באפו והטבעתי אותו בשוקת [לא, סתם קמתי והלכתי בהפגנתיות, אבל זה היה יכול להיות נורא נחמד אם באמת הייתי כ"כ אלימה כמו שאני מתארת את עצמי]). אבל אני מאושרת מהתפקיד הזה, ומדריכותי, אגב, מאושרות יותר ממני ("מספיק להיות מדריך נהדר, לא צריך להיות מדריך מושלם, כי אין כזה דבר. כלומר, יש, אבל יש רק שתי מדריכות מושלמות בכל העולם הזה והן נמצאות באשכול שלי, אז באסה לכם!"), ואני סוף כל סוף אזכה לעשות משהו שאיננו כלול ב"בוהוהוהוהוהו!" ואני הולכת לעשות את מה שבשבילו באתי, והשבוע הבא הולך להיות מפרך וקשה ומייגע ומתיש אך עם זאת חווייתי ונהדר, אז יש סיבה לחיי בשבוע הקרוב, שזה יאי לחלוטין. וזהו. אז... שלום בית, שלום פורום, מה היה כשנעדרתי? גילי בר הלל כבר מונתה לראשות הממשלה?