חברים

count on me

New member
חברים

בעקבות השיר שחן פירסמה פה היום, היא העלתה נושא מעניין...שאני הייתי שמחה לעשות עליו דיון, כי זה חשוב לי עכשיו. מזה בשבילכם חברים? מה אתם מצפים מחברים שלכם? האם יש חבר שאתם סומכים עליו ומספרים לו ה-כ-ל ? ובכלל, מה עולה לכם בראש שאומרים את זה. מה קורה שהציפיות שלכם אחד מהשני שונות? האם צריך לוותר על העקרונות שלך למען החברות, להתפשר? האם מבחינתכם לסלוח זה חשוב?, לסלוח באמת.... ומה קורה שסלחת וניפגעתם שוב, מי "אשם" הפעם? וכמה סוגים של חברים יש? מה אתם מצפים מהחברים שלכם? ומה קורה שאתם מתאכזבים? אוהבת המון =]
 
Friends*

אני אענה, כי גם לי זה חשוב :) בשבילי חברה זו אחת שתהיה שם שאצטרך אותה, שתתעניין בי כשאספר לה משהו, שכשאספר לה משהו תעודד אותי, שתראה לי את הצדדים הנוספים אם אני באמצע משבר. שלא תתבייש בי שאני חברה שלה, שגם תשמח איתי. שתהיה לטובתי ולא לרעתי. אני חושבת שאין לי חבר או חברה שאני ממש מספרת להם הכול הכול, הייתה אחת כזו וזה עוד היה לא ממש חברות. אני מספרת רק למי שאני סומכת, וזה מתחלק בין החברים. יש חברים, שהציפיות שלי שונות משלהם אבל אנחנו כבר חברים של שנים, ולמדתי להסתדר עם זה....עם חברים חדשים, אני לא יודעת, לא יוצא כי הם 'חדשים' ואני רק מתחילה להכיר. בדר"כ אני מסתדרת או אפילו אומרת אם זה מפריע לי-אני מאמינה בלדבר. אני חושבת שכן צריך להתפשר עד גבול מסוים. אם יש אצלך עקרון ממש חשוב והחברה לא מוכנה להתפשר גם, אז היא לא שווה את זה, בחברות לא צריך לצאת 'פריירים' ,צריך להתפשר, עד גבול מסוים. אני חושבת שאם זה מצדיק את זה-אז בטח שלסלוח. זה מאוד חשוב. אני חושבת שזה ממש תלוי בנסיבות אבל יכול להיות שהחברה תהיה אשמה , בזה שהבטיחה ולא קיימה ויכול להיות שאת עצמך, שסמכת עליה, תלוי. יש הרבה סוגים..יש סוג של חבר רק לבילויים, יש כאלו לדיבורים, יש כאלו לב"ס...יש כול מיני, הקטע הוא לשלב. אני מצפה מהחברים שלי להרבה, כי אני יודעת מה אני עושה בשבילם- אני מצפה שיתייחסו אליי בכבוד, שלא יזלזלו בי, שיעריכו אותי, שיעודדו כשצריך, שיהיה להם אכפת ממה שאני אומרת, שיהיו איתי אמיתיים, שיגידו אם משהו מציק להם, שאם משהו מציק לי אז שיתחשבו בו. זה בעיקר. ואני בהחלט משתדלת לעשות את הכול גם. אז חברים, שבוע מוצלח.
 

adi23e

New member
וואו - המון שאלות -תשובות (קצת )באיחור

או יותר נכון - עוד חומר למחשבה: אני לא חושבת שיש טעם בלחפש "אשמים" . נכון שכשאנו נפגעים או שאנו ישר מאשימים את עצמינו על "איך נתנו לזה לקרות".. או שמאשימים את הצד השני. השאלה מה קורה אח"כ. כלומר - מה זה לימד אתכם: האם למדנו שאנחנו אדם שסולח מהר? האם אנחנו אנשים שנותנים? אולי זה מלמד אותנו היכן לשים את הקו האדום - שאותו לא חוצים? לוותר על עקרונות? תלוי עד כמה העקרונות באמת חשובים לך. הרי חלק ממה שבונה אותנו אלו העקרונות שלנו. אם נוותר עליהם אז אנו חסרי עמוד שדרה - ואז מי אנחנו באמת? לדעתי ניתן לסלוח באמת רק לאדם שאותו אוהבים באמת. לדעתי א"א לסלוח "בכאילו". כי אם כן - אז זו לא סליחה נכונה, ובעצם אין כאן שום סליחה, והאדם שסולח בכאילו לא יהיה שלם עם עצמו, והמערכת יחסים עם החבר הנסלח לא תהיה כנה ואמיתית. ואז פה גם ניתן לשאול - האם עצם זה שאנו סולחים למישהו - האם גם זה סוג של פשרה?
 
למעלה