חברים של בעלי
שלום, אנחנו זוג בתחילת שנות ה30 לחיינו, נשואים ללא ילדים.
אנחנו יחד כבר 4 שנים ויש לנו זוגיות מצוינת.
יש לי בעיה אחת שאני לא יודעת איך לפתור אותה - לבעלי יש קבוצת חברים, הכירו בסביבות גיל צבא (אבל לא בצבא) שהם פשוט נוראיים.
מאז שהכרנו לא הצלחתי להתחבר אליהם, אבל זה רק נהיה יותר גרוע.
הבעיה העיקרית היא שהם מתנהגים לבעלי בצורה מזעזעת, וזה מרתיח את דמי. אם הם סתם היו פחות הטעם שלי לא הייתה לי בעיה, אבל הקבוצה הזו, מעבר להיותה במעמד כלכלי הרבה יותר גבוה מאיתנו (ודואגים להזכיר את זה תמיד), מורכבת מחבורה של מפונקים מסוממים, שאני לא מצליחה להבין מה יש לבעלי לחפש אצלם. כל בילוי שלהם מורכב משתיה, עישון ומשחקי פוקר, משהו שהרבה פה יסכימו שהוא די שגרתי, אבל בעלי לא עושה אף אחד מהדברים האלה. הוא בחור שאוהב טיולים, טבע, בעלי חיים, בחיים שלא לא נגע בג'וינט ושתה רק בחתונה שלנו.
בכל מפגש איתם הם מתייחסים אליו בזלזול, ואל שנינו בכלל כאילו אנחנו איכרים.
הם אף לא פעם אחת הגיעו לבקר אצלנו בבית (ובעלי עושה מעל ומעבר ללכת למפגשים היקרים והמנופחים שלהם), אף פעם לא יזמו שום דבר למען בעלי (ימי הולדת, מסיבת רווקים).
ובכל זאת, הוא מתעקש לקרוא להם "החברים הכי טובים שלו".
חשוב לציין שיש לו עוד קבוצות של חברים, שמתייחסים אליו יפה ולמרות ששונים ממני אני תמיד שמחה להיפגש איתם, כי הכי חשוב לי זה שהם אוהבים אותו.
נגמרו לי כבר התירוצים למה אני לא רוצה להיפגש איתם, ובעלי כבר "עלה עליי" ונפגע. אני משתדלת עכשיו תמיד להגיע למפגשים האלה, אבל בכל פעם רוחי נופלת, אני פשוט לא מסוגלת לראות אותם מתנהגים אליו ככה והוא חירש-עיוור למה שמתרחש!
יש בינינו תקשורת פתוחה וניסיתי לא מעט להצביע לו בעדינות על דברים כמו "למה לדעתך הם אף פעם לא באים אלינו?", "למה הם התנהגו ככה שהיינו במסעדה והם ידעו שלא נוכל להזמין כמוהם?", אבל הוא נעלב בכל פעם ואמר שזו ההסתכלות השלילית שלי ושאלה החברים שהוא רואה את עצמו מגדל איתם את הילדים שלנו (The horror!!!). אני לא רוצה לפגוע בו אז הפסקתי להגיד דברים כאלה, אבל אני פשוט נקרעת מבפנים.
אשמח לשמוע עצות ומסקנות
שלום, אנחנו זוג בתחילת שנות ה30 לחיינו, נשואים ללא ילדים.
אנחנו יחד כבר 4 שנים ויש לנו זוגיות מצוינת.
יש לי בעיה אחת שאני לא יודעת איך לפתור אותה - לבעלי יש קבוצת חברים, הכירו בסביבות גיל צבא (אבל לא בצבא) שהם פשוט נוראיים.
מאז שהכרנו לא הצלחתי להתחבר אליהם, אבל זה רק נהיה יותר גרוע.
הבעיה העיקרית היא שהם מתנהגים לבעלי בצורה מזעזעת, וזה מרתיח את דמי. אם הם סתם היו פחות הטעם שלי לא הייתה לי בעיה, אבל הקבוצה הזו, מעבר להיותה במעמד כלכלי הרבה יותר גבוה מאיתנו (ודואגים להזכיר את זה תמיד), מורכבת מחבורה של מפונקים מסוממים, שאני לא מצליחה להבין מה יש לבעלי לחפש אצלם. כל בילוי שלהם מורכב משתיה, עישון ומשחקי פוקר, משהו שהרבה פה יסכימו שהוא די שגרתי, אבל בעלי לא עושה אף אחד מהדברים האלה. הוא בחור שאוהב טיולים, טבע, בעלי חיים, בחיים שלא לא נגע בג'וינט ושתה רק בחתונה שלנו.
בכל מפגש איתם הם מתייחסים אליו בזלזול, ואל שנינו בכלל כאילו אנחנו איכרים.
הם אף לא פעם אחת הגיעו לבקר אצלנו בבית (ובעלי עושה מעל ומעבר ללכת למפגשים היקרים והמנופחים שלהם), אף פעם לא יזמו שום דבר למען בעלי (ימי הולדת, מסיבת רווקים).
ובכל זאת, הוא מתעקש לקרוא להם "החברים הכי טובים שלו".
חשוב לציין שיש לו עוד קבוצות של חברים, שמתייחסים אליו יפה ולמרות ששונים ממני אני תמיד שמחה להיפגש איתם, כי הכי חשוב לי זה שהם אוהבים אותו.
נגמרו לי כבר התירוצים למה אני לא רוצה להיפגש איתם, ובעלי כבר "עלה עליי" ונפגע. אני משתדלת עכשיו תמיד להגיע למפגשים האלה, אבל בכל פעם רוחי נופלת, אני פשוט לא מסוגלת לראות אותם מתנהגים אליו ככה והוא חירש-עיוור למה שמתרחש!
יש בינינו תקשורת פתוחה וניסיתי לא מעט להצביע לו בעדינות על דברים כמו "למה לדעתך הם אף פעם לא באים אלינו?", "למה הם התנהגו ככה שהיינו במסעדה והם ידעו שלא נוכל להזמין כמוהם?", אבל הוא נעלב בכל פעם ואמר שזו ההסתכלות השלילית שלי ושאלה החברים שהוא רואה את עצמו מגדל איתם את הילדים שלנו (The horror!!!). אני לא רוצה לפגוע בו אז הפסקתי להגיד דברים כאלה, אבל אני פשוט נקרעת מבפנים.
אשמח לשמוע עצות ומסקנות
