חברים מהעבר הדתי

RONY21

New member
חברים מהעבר הדתי

האם אתם שומרים על קשר עם חברים דתיים מהעבר הדתי שלכם? כשאני מגיע למצב של שיחה עם חבר דתי שלי הרבה פעמים אני מוצא את עצמי במצב כזה שאני מדבר כמוהם, כלומר מדבר כאילו שאני עדיין דתי וחושב בדיוק ההפך, מכיוון שיש לי הרגשה כזו שהאפשרויות שלי בשיחה מעין זו הן או לשחק את אותה הצגה שאני מציג לעיתים קרובות גם מול המשפחה, או לדבר בכנות ואז להכנס למצב של ויכוח טעון שלא תמיד רצוי. יכול להיות שהמצב הזה ייחודי לי, שרוב חבריי הדתיים הם בישיבות (הסדר, בנ"שים) ואני מסיים את הצבא, ובין שתי המסגרות הללו יש עולמות של מושגים כמעט הפוכים, אבל מעניין אותי לשמוע עם גם אחרים נמצאים במצב הזה. [אמנם אני כותב פעם ראשונה בפורום, אבל אני משתתף פאסיבי מזה כמה חודשים].
 
מה שנכון בכל הקשור אליי הוא

שעם חברים מהעבר הדתי אפשר לומר שכמעט ואין קשר. אבל למצב דומה (או זהה אפילו) לשלך אני נקלע רבות כאשר יוצא לי לשוחח עם אדם דתי. שבת שלום יונה
 

taxi555

New member
כן אני לא שורף קשרים לעולם../images/Emo91.gif

היי אני למשל בקשר טוב עם הרבה חברים שלי מהישיבות בעבר והם כולם בעלי משפחות ואמנם יש ביננו חילוקי דיעות, אבל....... אנחנו מתווכחים בחברות בלי לריב או משהו בסגנון שבת שלום לכולם!!! והלוואי שהמצב הזה במדינה ישתפר לטובה ביי
 

אלי פלס

New member
שלום רוני

ברוכה הפיכתך מפאסיבי לאקטיבי... חבר אחד בלבד שומר איתי על קשר קבוע. שאר החברים העדיפו שלא לעשות זאת אם כי לאחרונה, קיבלתי מייל מחבר נוסף... כשאני נפגש עם החבר החרדי שלי, לא זו בלבד שאני לא מדבר כאדם חרדי אלא שבדרך כלל אנחנו נכנסים לוויכוחים תיאולוגיים רציניים...
 

ברוריה2

New member
חרדים לא דתיים כן

כמה מחברותי הטובות הן דתיות (לאומיות), כמעט ואין בנינו ויכוחים תיאולוגים. לי כיף לבלות איתן בארוחות שבת ובכל זמן אחר. מהתקופה החרדית לא נשאר אף אחד. כולן היום כבר אוחזות בילד הרביעי כך שהרבה שפה משותפת אין. >נוסעת בזמן ומתעכבת בתחנות רלוונטיות בלבד<
 

RONY21

New member
הבהרה

העניין הוא שחבל לי על אובדן החברים. החברים שלי מתקופת הישיבה התיכונית הם באמת אנשים נפלאים, והייתי רוצה לשמור איתם על קשר, אבל המצב הזה שאני מוצא בו את עצמי שוב ושוב גורם לי להתרחק מהם, וחוץ מבודדים (בערך שני אנשים) שאני באמת יכול לדבר איתם בכנות מבלי לעשות הצגות אני מרגיש שבנוסף לזה שאני "LOSING MY RILIGION" אני מאבד גם את חבריי.
 
גם וגםכ

יש לי קשרים מצויינים עם חברים מהעבר החרדי ויש גם כאלו שנותק מהם כל קשר. חלקם גם מנצלים את חילוניותי כדי לבא אלי ולטעום כצת מהחופש. ויש כאלו שרוצים ללמוד איתי חברותא כדי לנסות להחזיר אותי ולהרויח עולם הבא. אני שומר על קשר רק עם הנחמדים שביניהם.
 

אלעזר33

New member
שלום חבר

יש לי קשר עם חלק מהחברים ועם חלק התנתק. חלק בכלל לא יודעים, כי הם רואים אותי באירועים דתיים עם כיפה, ומי שיודע לא רוצה לספר ´לשון הרע´… חלק נותרו בהלם מהעזיבה שלי, אני בערך האחרון שציפו ממנו לדבר כזה. - באופן פרדוכסלי בניגוד למפגשים עם חילוניים, שישר שואלים שאלות מאד פרטיות, ומצפים שתשפוך את קרביך לפניה – דווקא הדתיים בכלל וחברים לשעבר בפרט , לא שואלים "למה עזבת", למרות שזו שאלה מתבקשת – נראה לי שיש באוויר מין הרגשה שזו תיבת פנדורה שעדיף להם לא לפתוח. דווקא מי שהכיר אותי בתור בחור ישיבה "צדיק ומתמיד,וכו´" [אלק…] מבין ש"יותר טוב לא לשאול, מי יודע איזה תשובות נקבל…". אז במקום זה מדברים על דברים כלליים או, על הסוגיה שהם עוסקים בה… [חלק ניכר מהם נהיו ר"מים בישיבות גבוהות], על הילד האחרון שנולד וכו´. - הבעיה שנוצרה היא שאנחנו רק הולכים ומתרחקים, חושבים ומרגישים אחרת, ואני מרגיש תביעה אישית ומוסרית לשים על השולחן את התהום העמוקה שיש בינינו, אחרת בשביל מה להיפגש. ומצד שני, נורמליזציה מסויימת, ההפתעה קהתה והבנה ש"הוא לא ישוב", בניגוד לציפיה שהיתה בהתחלה. - באופן פרדוכסלי – יש לי קשר עם מי שהיה ´מורי ורבי´ המובהק [ועוד רב או שניים], ויש לנו מפגשים ושיחות [ושתיקות] די גלויים, כנים, מעניינים ומשמעותיים כל כמה חודשים, למרות שזה לא קל לשנינו. אני בא כמו שאני , בלי להסתיר כלום, אבל גם בלי לנסות לעצבן, אלא לקיים מפגש אמיתי. - אני בהחלט מבין, את מי שכתב על הנטיה לחזור לדבר בשיחה בשפה דתית-ישיבתית, צריך להתגבר על זה. באופן כללי אני לא מאמין בוויכוחים. אבל בהחלט אפשר להתייצב כמו שאתה ולהגיד "אני לא מרגיש ולא חושב כך", בלי להציג סדרת טיעונים מוכחת ומנומקת. ודווקא זה מה שיכול להפוך את השיחה והמפגש למשהו אמיתי וכנה. הרבה פעמים מפתיע לגלות עד כמה חלק מהאנשים מוכנים ורוצים לקבל אותך כמו שאתה וגם המחשבה שלהם היא מורכבת יותר מכפי שזה נראה. אחרים מוכנים לקבל אותך פרקטית, ומנסים לגשר מעל הפערים, בלי לחדד מחלוקות. ויש כמובן את הגרעין הקשה שאיתו יש עימות חזיתי, שצריך לנהל "בהשקט ובבטחה, תהיה גבורתכם" - ובאמת, מעבר להכל, חבל על החברותא שאבדה, אנשים שהיתה לי איתם קירבה גדולה וכמו ששר אריק אינשטיין על האופציה ההפוכה: "אבל הלב, הוא בוכה הרבה יותר וחוזר ואומר ש:הלכת לי חבר"
 

cogito

New member
זה כל כך נכון!

חברי החילונים מהצבא היו בהלם כששמעו שיצאתי בשאלה. כשנפגשנו הם היו מתקיפים אותי בשאלות (ראו שירשור אחר) "למה יצאת", וכו´. דווקא חברי הדתיים קיבלו את זה מאד בהבנה, הם לא היו צריכים אפילו לשאול למה, זה הרי דבר די נפוץ בעולם הדתי שצעירים יוצאים בשאלה (25% לפי הנתונים של מערכת החינוך הדתית). זוהי הבחנה ששמתי אליה לב וסיקרנה אותי. אשמח לתגובותיכם.
 

uri80

New member
שמרתי על קשר עם כולם

חבל לנתק קשרים ,במיוחד כשחלק הם חברי ילדות ממש טובים שלי אם מישהו לא היה רוצה לשמור על קשר איתי מלכתחילה לא היה איכפת לי כי זה סימן שהוא לא באמת חבר - לכל היותר הוא סתם מכר. נראה לי שהמצב מאפיין יותר דתל"שים כי אצל החרדים הניתוק הוא הרבה יותר קיצוני ומכאיב.
 

avidadon

New member
יש ויש...

יש חברים שיש לי איתם עניין ונושאי שיחה משותפים גם היום, ויש כאלה שהחינוך החרדי השחיר אותם לגמרי כך שאין לי ולהם מאומה.. אבי
 
למעלה