מ י כ ל ג ו ר
New member
חברים יקרים,
אתם הבית החם שלי,הפינה הנעימה שאליה אני "בורחת" ותמיד יש מענה ולכן אני מרשה לעצמי לפרוק את מה שעל ליבי. בשבוע האחרון הגעתי לתובנות,המון מחשבות על העבר.אני לא נוהגת לפשפש בעברי,אבל לעיתים צריך לנבור בשביל לצמוח. הרשו לי לשתף אתכם חברי היקרים,הלא אתם בין הבודדים שמבינים מה עברתי,מה אני עוברת ומה יש לי עוד לעבור ולא רק מפני שאתם מכירים אותי,אלא מפני שאתם בראש ובראשונה אנשים עם לב זהב ומטפלים עם נשמה. קבלו עוד אחד מהשעורים שלי: . חיים אחרים,חיים טובים. לפעמים מוזר לי אך דבר קטן יכול לעשות שינוי כזה גדול. מילה אחת יכולה לשנות את התמונה כולה. מעשה אחד יכול להפוך עולם שלם של אדם אחד. אני מוצאת את עצמי חושבת על מה שקרה לפני חצי שנה בערך,על אותו יום בו הבנתי שאני השתנתי. איך פתאום אותה חסרת ביטחון,בעלת דימוי עצמי כ"כ נמוך מחליטה שזהו,מהיום זה שייך לעבר,מהיום אני אישה חזקה בעלת עמוד שידרה עם ביטחון עצמי ודימוי עצמי מספיק חזק בכדי לחיות חיים מלאי טוב,מלאי אהבה עצמית ובעלי אושר אמיתי. וכל זה נבע מהתנהגות שלך,מהפחד שלך שלא תהיה נשלט,מהפחד שלך שראית שאני מתחילה לצמוח. פחדת שתישאר שם בקרקע,במקום להבין שאני היית שם בשבילך,לתת לך את מה שלא העזתי לתת לי. ובמקום לקחת ולעצמך את מה שנתתי לך ולצמוח,ולהצמיח אותי,אתה רמסת אותי והתיחסת אלי כאל ילדה קטנה שחייבת להיות "ממושמעת" לך. ואני פחדתי,פחדתי לאבד את מה שהיה לי,כי הייתי כ"כ בטוחה,משוכנעת ,שאם אתה לא,אף אחד לא יאהב אותי,ובטח לא כמו שאתה אוהב,ובכלל,היית בשבילי "ה" ראשון.."האביר על הסוס הלבן",אז איך לא תהיה היחיד בשבילי? איזו אהבה זו הייתה שרק פעם אחת קבלתי ממך פרחים במשך כל השנים? ומתנת יום הולדת שלך אלי היתה סרט,שגם עליו אני שלמתי עבור שנינו.. אני יודעת שאהבת בדרך שלך..אהבת ואין ספק,אבל היום אני יודעת שלי מגיע אחד שידע לתת לי את מה שאתה לא העזת לתת לי..לתת לי את החיוך שלי בחזרה..לתת לי לחיות כמו נסיכה. איתך זה היה לחיות מתוך זעקה. היום אני יודעת שלא היתה ממש אהבה,כי מי שאוהב נותן לשני מתוך הנשמה.. נתתי לך את הנשמה ולי לא השארתי מאומה..ננתתי לך את כל הנשמה שלי ונשארתי בלי נשימה בשביל עצמי. נתת לי את התחושה שאני צריכה להיות בבית,איתך ,ולא בשביל לאהוב..בשביל שלא אדע לחיות עם הסביבה,שאהיה רק בבית ללא חברה.שאהיה שם בשביל שלא אברח לך ואדע טוב ממך. שנים שכך חייתי,והיום אני מנסה למצא את אותה החברה שהלכה לי לאיבוד במשך השנים. כשהכרתי אותך ידעתי שהמשפחה שלך כ"כ הפוכה משלי.אצלכם כל אחד דאג למשבצת שלו..הכסף היה כל מה שדברו עליו..ואף פעם גם לא היה גרוש. אצלי החום והאהבה,הדאגה לבני המשפחה, זה היה הנושא העיקרי בבית..גם היום,המסגרת הביתית היא הדבר הכי יקר לנו כמשפחה. כשנפרדתי ממך,המשפחה היא זו (בעיקר) שהרימה אותי..לא נתנה לי להשאר לבד בערב חג,היום בו הכל התנפץ. אני חשבתי שאסור לי לשפוט ולפסול את העובדה שההורים שלך הם כאלה,אולי אתה הפוך מהם,טעיתי,אבל למדתי בגדול. חשבתי ששני העולמות הכ"כ הפוכים שלנו יוכלו ליצור משהו אחר..קסום..כמו טלנובלה,בחיי. אצלי עדיין חם במשפחה..אין כמו משפחה עם אהבה שכזו. לחשוב שאתה רצית לתבוע את אבא שלך על סכסוך של רכוש,ואני שכנעתי אותך שזה אבא שלך,שזה הדבר הכי לא אנושי,זו משפחה. לא חושבת שהבנת מה רצית לעשות,ואני לא חושבת שאז אני הבנתי שאם כך אתה חושב,אז אני צריכה להבין שאתה לא שונה מהם. ואז באותו היום נתת לי להבין שאני לא רוצה אותך יותר,שאני לא מתכוונת להתחנן בפניך יותר..לך לדרכך ואל תחזור. זה הפתיע אותך..היית בטוח שאבכה ואבקש עוד ניסיון.אבל במקום זה ארזתי לך את חפציך..נתתי לך להבין שאתה כבר לא חלק מחיי. אמרת שתכננת להציע לי בטיול ליעד האהוב עלי,הודתי לך שזה לא קרה,אחרת הייתי נשואה לך. הבנת שזהו,שכל מה שתגיד,אבוד. היום,אחרי שבעה חודשים ,אני שונה..בכל,גם במראה החיצוני שכ"כ הפריע לך..כאילו שאתה היית כליל השלמות..שמן לא פחות ממני. היום אני חצי ממה שהייתי, אוכלת בריא,ומרגישה הכי בריאה שיש. ממשיכה לרדת במשקל ולשמור. אולי בעצם להודות לך? אני יודעת שאת האהבה הבאה שלי,אני אבחר בעצמי,מתוך הרגש האמיתי שלי.אני אבחר באחד שידע לקבל את הנתינה הרבה שיש לי,ובאותה מידה ידע לתת לי מעצמו ,וביחד נאזן אחד את השניה. איתו אני אטוס לאותה ארץ שאני רוצה לטוס אליה ולשהות בה תקופה ארוכה..מי יודע אולי שם תהיה השמחה האמיתית (-: ולסיכום,ההתנהגות שלך,המילים שלך והיחס שלך גרם לי להבין ביום בהיר אחד,שמעכשיו אני נושמת וחיה חיים אחרים,חיים טובים.
אתם הבית החם שלי,הפינה הנעימה שאליה אני "בורחת" ותמיד יש מענה ולכן אני מרשה לעצמי לפרוק את מה שעל ליבי. בשבוע האחרון הגעתי לתובנות,המון מחשבות על העבר.אני לא נוהגת לפשפש בעברי,אבל לעיתים צריך לנבור בשביל לצמוח. הרשו לי לשתף אתכם חברי היקרים,הלא אתם בין הבודדים שמבינים מה עברתי,מה אני עוברת ומה יש לי עוד לעבור ולא רק מפני שאתם מכירים אותי,אלא מפני שאתם בראש ובראשונה אנשים עם לב זהב ומטפלים עם נשמה. קבלו עוד אחד מהשעורים שלי: . חיים אחרים,חיים טובים. לפעמים מוזר לי אך דבר קטן יכול לעשות שינוי כזה גדול. מילה אחת יכולה לשנות את התמונה כולה. מעשה אחד יכול להפוך עולם שלם של אדם אחד. אני מוצאת את עצמי חושבת על מה שקרה לפני חצי שנה בערך,על אותו יום בו הבנתי שאני השתנתי. איך פתאום אותה חסרת ביטחון,בעלת דימוי עצמי כ"כ נמוך מחליטה שזהו,מהיום זה שייך לעבר,מהיום אני אישה חזקה בעלת עמוד שידרה עם ביטחון עצמי ודימוי עצמי מספיק חזק בכדי לחיות חיים מלאי טוב,מלאי אהבה עצמית ובעלי אושר אמיתי. וכל זה נבע מהתנהגות שלך,מהפחד שלך שלא תהיה נשלט,מהפחד שלך שראית שאני מתחילה לצמוח. פחדת שתישאר שם בקרקע,במקום להבין שאני היית שם בשבילך,לתת לך את מה שלא העזתי לתת לי. ובמקום לקחת ולעצמך את מה שנתתי לך ולצמוח,ולהצמיח אותי,אתה רמסת אותי והתיחסת אלי כאל ילדה קטנה שחייבת להיות "ממושמעת" לך. ואני פחדתי,פחדתי לאבד את מה שהיה לי,כי הייתי כ"כ בטוחה,משוכנעת ,שאם אתה לא,אף אחד לא יאהב אותי,ובטח לא כמו שאתה אוהב,ובכלל,היית בשבילי "ה" ראשון.."האביר על הסוס הלבן",אז איך לא תהיה היחיד בשבילי? איזו אהבה זו הייתה שרק פעם אחת קבלתי ממך פרחים במשך כל השנים? ומתנת יום הולדת שלך אלי היתה סרט,שגם עליו אני שלמתי עבור שנינו.. אני יודעת שאהבת בדרך שלך..אהבת ואין ספק,אבל היום אני יודעת שלי מגיע אחד שידע לתת לי את מה שאתה לא העזת לתת לי..לתת לי את החיוך שלי בחזרה..לתת לי לחיות כמו נסיכה. איתך זה היה לחיות מתוך זעקה. היום אני יודעת שלא היתה ממש אהבה,כי מי שאוהב נותן לשני מתוך הנשמה.. נתתי לך את הנשמה ולי לא השארתי מאומה..ננתתי לך את כל הנשמה שלי ונשארתי בלי נשימה בשביל עצמי. נתת לי את התחושה שאני צריכה להיות בבית,איתך ,ולא בשביל לאהוב..בשביל שלא אדע לחיות עם הסביבה,שאהיה רק בבית ללא חברה.שאהיה שם בשביל שלא אברח לך ואדע טוב ממך. שנים שכך חייתי,והיום אני מנסה למצא את אותה החברה שהלכה לי לאיבוד במשך השנים. כשהכרתי אותך ידעתי שהמשפחה שלך כ"כ הפוכה משלי.אצלכם כל אחד דאג למשבצת שלו..הכסף היה כל מה שדברו עליו..ואף פעם גם לא היה גרוש. אצלי החום והאהבה,הדאגה לבני המשפחה, זה היה הנושא העיקרי בבית..גם היום,המסגרת הביתית היא הדבר הכי יקר לנו כמשפחה. כשנפרדתי ממך,המשפחה היא זו (בעיקר) שהרימה אותי..לא נתנה לי להשאר לבד בערב חג,היום בו הכל התנפץ. אני חשבתי שאסור לי לשפוט ולפסול את העובדה שההורים שלך הם כאלה,אולי אתה הפוך מהם,טעיתי,אבל למדתי בגדול. חשבתי ששני העולמות הכ"כ הפוכים שלנו יוכלו ליצור משהו אחר..קסום..כמו טלנובלה,בחיי. אצלי עדיין חם במשפחה..אין כמו משפחה עם אהבה שכזו. לחשוב שאתה רצית לתבוע את אבא שלך על סכסוך של רכוש,ואני שכנעתי אותך שזה אבא שלך,שזה הדבר הכי לא אנושי,זו משפחה. לא חושבת שהבנת מה רצית לעשות,ואני לא חושבת שאז אני הבנתי שאם כך אתה חושב,אז אני צריכה להבין שאתה לא שונה מהם. ואז באותו היום נתת לי להבין שאני לא רוצה אותך יותר,שאני לא מתכוונת להתחנן בפניך יותר..לך לדרכך ואל תחזור. זה הפתיע אותך..היית בטוח שאבכה ואבקש עוד ניסיון.אבל במקום זה ארזתי לך את חפציך..נתתי לך להבין שאתה כבר לא חלק מחיי. אמרת שתכננת להציע לי בטיול ליעד האהוב עלי,הודתי לך שזה לא קרה,אחרת הייתי נשואה לך. הבנת שזהו,שכל מה שתגיד,אבוד. היום,אחרי שבעה חודשים ,אני שונה..בכל,גם במראה החיצוני שכ"כ הפריע לך..כאילו שאתה היית כליל השלמות..שמן לא פחות ממני. היום אני חצי ממה שהייתי, אוכלת בריא,ומרגישה הכי בריאה שיש. ממשיכה לרדת במשקל ולשמור. אולי בעצם להודות לך? אני יודעת שאת האהבה הבאה שלי,אני אבחר בעצמי,מתוך הרגש האמיתי שלי.אני אבחר באחד שידע לקבל את הנתינה הרבה שיש לי,ובאותה מידה ידע לתת לי מעצמו ,וביחד נאזן אחד את השניה. איתו אני אטוס לאותה ארץ שאני רוצה לטוס אליה ולשהות בה תקופה ארוכה..מי יודע אולי שם תהיה השמחה האמיתית (-: ולסיכום,ההתנהגות שלך,המילים שלך והיחס שלך גרם לי להבין ביום בהיר אחד,שמעכשיו אני נושמת וחיה חיים אחרים,חיים טובים.
