חברים יקרים,

[יעל קליימן]

חברים יקרים,

אנא קיראו את הקישור הנ"ל .. ב5 ימים האחרונים למדתי שיעורים רבים , אחד מהם היא מהי כוחה של אהבה וחברות.. אז תודה לכל אלו שאהבו , תמכו, שלחו מסרים , התקשרו , ולא ויתרו לי.. הנה אני פה , אחרי 5 "ימי חופש" , חוזרת לנהל את הפורום הקטן והאהוב שלנו.. אוהבת אותכם

יעל

 

[אסתי123]

אוהבים בחזרה

סיפור נהדר. אני שמחה ומאושרת שחזרת. שלא נתת לאחרים, השד יודע מי, להקטין אותך. אז פתחו עוד פורום, אה מה??????????? הים גדול, ויש מקום וכולם. לאף אחד אין בעלות, פטרונות, על אף אחד. הפורם הזה בזכותך חי ותוסס וימשיך כך. נתראה במפגש. באהבה אסתי

 

[שמש א]

יש!!!! ../images/Emo24.gif

משל מתוק! יעל, איזה כייף לנו שנשארת איתנו. שיהיה שבוע נפלא,

גלית (שמש)

 

[yoelnd]

אומרים יש בעולם ....

אהבה והיא תנצח..... יעל, שמח על שחזרת ויהי מה .... רק בריאות, המקביל!

 

[שלומי הומאופתיה]

לא הבנתי, מה זאת אומרת חוזרת?

לאן הלכת? מישהו יכול לעדכן אותי מה קורה כאן? חיבוק ענק ונשיקות המון אהבה שלומי.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo24.gif ברוכה החוזרת! ../images/Emo140.gif

 

[miloberi]

ברוכה השבה

אשמח להכירך וללמוד מחוכמתך מיילו@בארי חדש כאן

 

[avorly]

ברוכה הנמצאת../images/Emo70.gif ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

שמחה שהשיגרה חזרה לגור במעוננו, מעון הקהילה. וכדאי שלא נשכח את התמיכה ההדדית ... בבכרת רק בריאות, אורלי

 

[שרון שני גונן]

ליעל באהבה

הכל חלקי מלבד אחד / ספר הטאו, לאו צה בתרגומו של ניסים אמון הוצאת אבן חושן, רעננה, תשס"ב את הכיעור מודדים לפי היופי את הטוב על פי הרע את הקל על פי הקושי אבל את הטאו אין למדוד מול מה על כן יש ואין מולידים זה את זה כבד וקל משלימים זה את זה ארוך וקצר מתארים זה את זה גבוה ונמוך נוטים זה אל זה לפנים ולאחור נשענים זה על זה לפיכך שרוי החכם באפס מאמץ ומטיף ללא מילים רגוע ונינוח שלו ופתוח אלף דברים ללא הפסקה עולים ונופלים ולו יש סבלנות לכולם יוצר אך לא מחזיק כיון שאינו תובע זכות לעצמו לא ניתן לקחת ממנו אותה

 

[אביטל666]

ברוכה השבה ../images/Emo39.gif

 

[*g99]

ברוכה השבה אלינו.

קראתי את מה שקרה בימים האחרונים והיה לי עצוב. עכשיו אני מבינה שהכל הסתדר ואת שבה אלינו.. שמחה שהכל הסתדר ושאת פה איתנו שוב.

 

[אויר2אש1]

כבר מרגישים יותר טוב

יש להודות שהידיעות על שינוי כל כך דרסטי הלם בי אבל זה מתרכך ש"אמא" של כולנו חוזרת (מקווה שלא פגעתי באף אחד או אחת) כבר מרגישים יותר טוב אבל נרגיש יותר טוב ששוב שמיינו יהיה הפורום לרפואה משלימה בהנהלת יעל קליימן ברוכה השבה הבייתה !!!! מה לא כול אחד/אחת צריך/כה שיחניפו לו/לה מדיי פעם ? ?

 

[WhiteBear]

../images/Emo24.gif אוהבים אותך גם ../images/Emo13.gif

 

[דוד כפרי]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo39.gif../images/Emo9.gif

 

[tanka]

איזה כיף../images/Emo9.gif

איזה כיף שיעל שוב כאן! אור ואהבה

 

[freearth]

שמחה שחזרת ../images/Emo140.gif../images/Emo65.gif../images/Emo24.gif

 

[דוד כפרי]

../images/Emo24.gifהיה קשה בלעדיך.

טוב שחזרת. אם היית הולכת - הייתי הולך איתך.

 

[dudi adler]

ישתבך שמו../images/Emo13.gif

יעל ברוכה השבה. שמח מאוד שחזרת, שיחקת אותה כל הכבוד

מדודי

 

[איציק לביא]

מבחינתי , כאילו לא עזבת לרגע

קראתי את ההודעות של כל החברים המפרגנים וזה היה כאילו כתבתי זאת בעצמי ולכן לא הרגשתי צורך להשתמש ב-

וכעת לאחר שאת שוב בצבע כחול מה שנשאר זה, לשכוח ולמחול מכתב שקיבלתי במייל מוקדש רק לך יעל ב-

ו-

איציק לביא על רגעים של צער ורגעים של אושר ... עם היוולדו של האדם הפקיד בידיו האלוהים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה. שאל האדם את האלוהים לשם מה שתי הקופסאות? אמר אלוהים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויות הטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג, שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה". "ומה אשים בקופסא השניה?" שאל האדם. את כל רגעי הכאב והצער " אמר לו האלוהים. "את כל אותם רגעים של בדידות, את הרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכי והייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך". "ואיך אדע להבחין בין הקופסאות? שאל האדם. " שתיהן אפורות ופשוטות". "ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכן תדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוהים. החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחה והאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסת האושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עוד צבע ועוד דוגמא עליזה. אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם. הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדם להציג בפני האלוהים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היא כבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניח אותה לרגלי האלוהים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים. פתח אלוהים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושר סביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו. שמח האדם בזיכרונותיו החיוביים והודה לאלוהים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו. הגיע רגע פתיחת קופסת הצער. התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוהים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לא רצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. "פתח את הקופסא" הורה לו האלוהים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול. "אני מצטער " אמר האדם לאלוהים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים . יש בה חור ודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך". חייך האלוהים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור". האדם לא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?" אמר האלוהים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעי הצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו השנית". "אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם. "אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוהים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב - לכן קופסא האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב". אכן - זה מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעם להתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקלים עליו את החיים.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif