חברים יקרים.
קראתי את תגובותיכם השונות אם כי הדומות, למעט אחת, שעליה כבר הגבתי. בודאי ברור לכולנו שבמשיכת קולמוס אחת קצרה היריעה מלתאר באמת מה שקורה בשטח. הסכמתי לעצמי, בפעם הראשונה יש לציין, לכתוב, ללא מחיקות, ובצורה מאוד לא ממקודת, את אשר עובר עליי. אין פה עניין להאשמות, אלא בהכרה. אני בהחלט מכירה בזה שמה שעברתי בעברי משפיע על מה שנקרא אצלי זוגיות, ולא בזה זה נגמר. ההפך הוא הנכון, אני מנסה לעבוד על עצמי, אם כי בימים האחרונים הגעתי לתובנה שכנראה לא אוכל לעשות זאת בכוחות עצמי, אלא בהתערבות מקצועית, ואני חושבת שבעצם פנייתי לפורום זה המתקרא "ייעוץ פסיכולוגי" זו התחלה. ובעניין הפיננסי, מה לעשות שיש אנשים שאין להם בעיה פיננסית ויש כאלה שאין להם בעיה. חבר אחד הציע, ובחוכמה יש לומר, שישנם המוסדות הקהילתיים, ואכן איתם כבר יצרתי קשר לאחר שקראתי את הצעתו. עצה - אני משערת שבפורום זה אנשים כותבים ממסתרי ליבם, אל לנו להתמקד במילים עצמם, אלא את מה שהן באות לתאר, לגלות אמפטיה ולא לשפוט, כי אני לפחות חושבת שזה לא המקום לזה. אני כותבת זאת כי שמתי לב שכמעט כולכם התייחסתם לזה שכתבתי שאני כנראה נהנית לראות אותם בוכים. כאשר הפוקוס לא היה בכלל על זה, כי בסיטואציה עצמה גם אני בוכה ובוכה מאוד מתוך יאוש וחוסר אונים, כאילו שאני מרגישה שמשהו משתלט עליי ואני לא יכולה לו. בכל מצב תודה על היחס, ואני שמחה לכתוב שלמרות שקצת נפגעתי (לפחות מתגובה אחת) שאבתי מכם כוח וגם אינפורמציה שהיתה חסרה לי. בוקר טוב לכולם, תמי
