טוב, אם המנהלת מבקשת אז אספר...
יש לי שני סיפורים מגניבים מהימים האחרונים. הראשון, מאתמול, על סדנת Flowing לפנויים-פנויות בה השתתפתי. השני, מיום רביעי, על הפעם הראשונה בהסטוריה בה איחרתי לשיעור. מסדנת Flowing לפנויים-פנויות: היינו בערך 20 בנות ובנים והונחינו על-ידי שני מנחים חמודים (עופר ואורית) שהפעילו אותנו בכל מיני תרגילים של ריקוד, ציור, דרמה וכולי. היו שם כמה בנות פשוט מדהימות והאווירה היתה טובה. בסוף קיבלתי 5 פתקים ("מסרים") שבאמת היה כיף לקבל: *** "לבן מאוד נהנתי לרקוד איתך דרך הידיים זה היה כמו לצלול לתוך ים שכולו גדול ומלא הפתעות" (בצירוף טלפון...) [זאת היתה הפרטנרית שלי לתרגיל של ריקוד בעיניים עצומות] *** "קונג-פו, אתה מתוק לגמרי, שיהיה בהצלחה תודיע על קורסים" (בצירוף טלפון...) *** "אתה חמוד וזורם ושמחתי ששמחת בשמחת המפגש המחודש בינינו" [זאת היתה הפרטנרית שלי לתרגיל שבו אנחנו משחקים שני חברים ותיקים שלא התראו 5 שנים...] *** "במילה אחת - מדהים! - כך התרשמתי ממך" [וואו, מדהים, לא?! איזה כיף לי!!] *** "בן, קונג-פו אומנויות לחימה ריגוש - אין לך מה להתרגש יש ממך ללמוד הרבה. תמשיך ככה" וזהו, פחות או יותר. זה כיף לקבל מסרים כאלה חמים ומפנקים ואני בהחלט מקווה לשמור על קשר עם הכותבות!! בנוסף, אני חושב שהבנתי שאני עושה רושם יותר טוב ממה שתמיד חשבתי. נראה לי סתם יש לי דימוי עצמי קצת נמוך, או שאני סתם תמים ולא יודע "לקרוא" את המצב ולכן לא הייתי מודע, בדרך כלל, לכך שאני מוצא חן בעיני בנות המין השני יותר ממה שהיה נדמה לי. בקיצור - הבטחון העצמי שלי מוזמן לעלות קצת, זה לא יזיק. ועכשיו תשמעו סיפור עוד יותר מעניין, על: הפעם הראשונה בהיסטוריה בה איחרתי לשיעור קונג-פו בהנחייתי טוב, אז כידוע לכם אני מעביר כל בוקר ב-7:00 שיעור קונג-פו. בימי רביעי אני מעביר שיעורי ערב גם ב-18:00 וב-20:30. ביום רביעי האחרון גם קבעתי עם 2 תלמידים חדשים לשיעור נסיון, מפגש איתי לשעה 17:45. בדרך כלל אחרי שיעור הבוקר אני מוצא זמן בצהריים לישון איזה שעה-שעתיים. אז גם הפעם ישנתי... רק שהתעוררתי כמה דקות לפני 18:00 !!! התבוננתי בשעון... וראיתי שעוד כמה דקות השעה שש. "הא, לא נורא", הרגעתי את עצמי, "השיעור מתחיל רק בשבע... אז נכון, אני צריך למהר קצת, אבל לא נורא! אני אגיע בזמן! תירגע, בן!!!" וכך הלכתי לי בנחת לאכול קרם בוואריה שחיכה לי במקרר, צחצחתי שיניים לאיטי... ולפתע התגנב חשש אל לבי... משהו לא לגמרי הסתדר לי, מתוך התשישות של השינה... אופס! פתאום תפסתי שעכשיו ערב ולא בוקר! שהשיעור של הבוקר כבר היה היום!!! לא זכרתי מה בדיוק השעה, זכרתי רק את התחושה שאני מנסה להרגיע את עצמי. רצתי חזרה לחדר שלי להתבונן בשעה... כשראיתי את השעון חשכו עיניי: 18:15 !!! כלומר, השיעור התחיל לפני 15 דקות... מה הולך כאן, לעזאזל?!?! ומה עם תלמידי הנסיון??? התקשרתי ל... דויד! "הלו, בן, מה נשמע?!" הוא אומר לי, "יש פה שני תלמידים לשיעור נסיון... כן, והתחלנו את השיעור פשוט..." בקיצור, הגעתי לשיעור ב-18:30 ומצאתי שהוא מועבר לתפארת על-ידי דויד ותלמידה מקסימה נוספת, שפשוט "השתלטו" על העניינים. ושלא תבינו לא נכון, אותה תלמידה לומדת פחות מחצי שנה ודויד לומד עוד הרבה פחות ממנה!!! ובכל זאת, הם פשוט לקחו את השיעור לידיים והעבירו אותו!!! מדהימים, לא?!??!?! הם חשבו שעשיתי את זה בכוונה כדי לבחון אותם / לאמן אותם, אז זה מצא חן בעיניי ואני מתכנן לעשות את אותו "תרגיל" לשאר הקבוצות, אבל הפעם - במודע!... שלכם באהבה, בן
מיכל
