כמה עידכונים אחרונים על המאבק למען
הי לכולם שני מוסרת דש חמה לכולכם מבי"ח שניידר. מצבה אכן משתפר, משום שהוחלפו לה התרופות. היא תהייה מאושפזת עוד זמן מה, עד שיוכח השינוי הוא אכן לטובה ואינו אפיזודה חולפת. אין לנו ספק שהיא בידים טובות מאוד!!! יצרנו קשר עם העוזר של שר הבריאות והוא הבטיח לפר' אמיר שאם הוא יזרז מאוד את הבקשה אם תוגש. זה מחמם את הלב. כמו כן הבנו, שעל מנת לאשר את השימוש בתרופה בארץ צריך לעבור את "ועדת הלסינקי" העליונה בארץ (ועדה לאישור תרופות חדשות במשרד הבריאות). כדי לעשות זאת צריך למצוא נוירולוג או פסיכיאטר "משוגע לדבר" המוכן לטבוע בים של בירוקרטיה. אני מקווה שאצליח לגייס את פר' שופר, מנהל המחלקה הנוירולוגית בשנייד, הוא נראה לי די "משוגע" כמוני. אפגש איתו מחר בנושא. עובד איתו גם נוירולוג צעיר, ומבטיח, דר סגל, שאני די משוכנעת שניתן לגייס גם אותו לעניין. כמו כן שוחחתי היום בטלפון עם דר מולר ואל בגרמניה. היא הבטיחה לשלוח תשובה ארוכה ומפורטת במייל הן לי והן לפר' שופר. לדבריה היא מקבלת רק בוגרים, כי אין לה עדיין נסיון עם בני נוער, כמו כן מגיעים אליה רק אם כל התרופות האחרות לא עוזרות ומצב הטוראט קשה. אם זה יהיה המצב עם שני היא תסכים לקבלה לטיפול. לכן בשלב זה צריך להמתין לפחות שלושה שבועות מתחילת הטיפול החדש, שהוא אגב גם האחרון האפשרי לשני. אני מאוד אופטימית ובטוחה שאקבל מכם חברה כל סיוע אפשרי. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לשחר, שספר לכולנו בכנות על הניסיון האישי שלו עם המריחואנה, ביקשתיו שיעשה כן. אגב למי ששאל לגבי המדבקות, אלה מדבקות ניקוטין. לשני גם זה לא עזר. אוהבת אילנה