חברות...
זה התחיל בהצעה פשוטה למדי - טרמפ. "אני לידך פה, רוצה טרמפ הביתה ?" "כן", היא ענתה בשמחה... נסיעה לא ארוכה, מחליפים חוויות על מה שהתרחש ביומיים האחרונים, שיחה קולחת. מגיעים אליה הביתה...המכונית עובדת...ממשיכים לשוחח... "יש לי בעיה במחשב - אולי תקפוץ לבדוק ?" "בשמחה, גם כך אני לא ממהר לשום מקום" קרוב ל-4 שעות לאחר מכן אנחנו נפרדים. הילדים באו, הבעל בא, הילדים הלכו וחזרו ובתוך כל המהומה אנחנו יושבים ומדברים. כשנפגשים "פעם ב..." (למרות הדעה הרווחת) יש הרבה על מה לדבר (נוסטלגיה בעיקר...). אז לך חברה טובה שלי, רציתי להודות לך על האירוח (למרות שלא היתה עוגה) ובעיקר על כך ש"אנחנו" הוכחה חותכת שאפשר גם אחרת.
זה התחיל בהצעה פשוטה למדי - טרמפ. "אני לידך פה, רוצה טרמפ הביתה ?" "כן", היא ענתה בשמחה... נסיעה לא ארוכה, מחליפים חוויות על מה שהתרחש ביומיים האחרונים, שיחה קולחת. מגיעים אליה הביתה...המכונית עובדת...ממשיכים לשוחח... "יש לי בעיה במחשב - אולי תקפוץ לבדוק ?" "בשמחה, גם כך אני לא ממהר לשום מקום" קרוב ל-4 שעות לאחר מכן אנחנו נפרדים. הילדים באו, הבעל בא, הילדים הלכו וחזרו ובתוך כל המהומה אנחנו יושבים ומדברים. כשנפגשים "פעם ב..." (למרות הדעה הרווחת) יש הרבה על מה לדבר (נוסטלגיה בעיקר...). אז לך חברה טובה שלי, רציתי להודות לך על האירוח (למרות שלא היתה עוגה) ובעיקר על כך ש"אנחנו" הוכחה חותכת שאפשר גם אחרת.
